ב- 9.6.04 פתחתי את הבלוג הזה. עוד שבועיים זה יהיה חמש שנים. בחמש שנים האלה עברתי בלי לשים לב, בטיל, כל כך הרבה מסגרות שונות...(רק עכשיו קלטתי שלא כתבתי פה שנה!!)

אז למה בעצם פתחתי את הבלוג? פתחתי את הבלוג כי הייתי לקראת עזיבה, ביולי 04 עזבתי את הארץ לטובת שליחות בניו יורק וקיויתי שהבלוג יחזק אותי לפחות בהתחלה הקשה שם, זה לא רק עבד, דרך הבלוג הכרתי את א. בחורה מקסימה שהייתה לידידה אדירה שלי ואת ת. שהיה החבר הכי טוב שלי בשהות בניו יורק.

בניו יורק העברתי שלוש שנים, שנתיים תיכוניות ושנה אקדמאית לפני הגיוס. באוג' 07 התגייסתי לצבא (הישראלי כמובן) ועד היום אני משרת בו, תיכף סגן במערך הסגל. זה מצחיק ראות את כל החורים בבלוג - חודשים שלמים שלא כתבתי ונעלמתי כאילו בלעה אותי האדמה, ותמיד מתישהו הרגשתי צורך לשוב לכתוב.

בכל מקרה מאז שחזרתי לארץ תמיד קיויתי שההרגשה שלי לגבי ניו יורק תהיה "תקופה משמעותית שחלפה" ובאמת ברגע שחזרתי לארץ נהיה לי פה ממש טוב. כל החברים הטובים שלי עוד מהחטיבה חזרו באופן מלא לחיים שלי (עד היום) ואני באמת מרגיש פה בבית. ככל שהזמן עובר מצטברים בי געגועים לבית השני שלי, לשם. שלוש שנים זה תקופה לא קצרה ומי שמכיר אותי יודע שאני מת על טיולים, ולראות כמה שיותר, ולהכיר הכל, ותרבויות- אני מת על זה. ואיכשהו- פשוט הרגשתי נוח בבועה הזאת שנקראת מנהטן. למרות ההתחלה הקשה שם, היה לי טוב.

אני מסתכל אחורה בפוסטים שלי לתקופה שגרתי בניו יורק וכל הזכרונות עולים לי לראש, איזה ילד הייתי :) ואיזה כיף היה בצופים, והתיכון, ואיפה שעבדתי, והבר הקבוע בשכונה, והמועדון הקבוע בצ'לסי, והאייס קפה אחרי יום חם בקולג' ברח' 23, ולשבת 4 שעות בברנס אנד נובל לקרוא ספר עם ענבר, והמיוזיקלים בברודוואי וכמובן- איך לא, הביקורים בארץ, כל ביקור היה להיט (תמיד חופש זה כיף, אפילו שזה הבית הראשון).

היום אני משרת בצה"ל, במקום נחמד ביותר עם אחלה אנשים- אין תלונות, לגבי קבע אני לא בטוח, אני מסתדר עם המערכת אבל אני מאמין ש-4 שנים יספיקו, מצחיק שאני אומר את זה, החלום שלי היה להיות קצין:), אבל זהו, לא צריך סרן :) ולאחר מכן, לגבי לחזור לניו יורק- גם לגבי זה אני לא כל כך בטוח, לטיולים כמובן שכן! אבל למגורים קשה לי להאמין. זה טוב להתגעגע- משאיר טעם טוב לעוד (וככה אין אפשרות שהטעם ייהרס!)

אדם יקר לי לקח אותי למקום שגרם לי להרגיש משהו מיוחד, כלפי הארץ, כלפי אותו אחד וכמובן כלפי (תמונות למטה)

ההתנהלות של ישראל מאכזבת אותי, המצב הבטחוני פה גורם לי לפקפק, המצב הכלכלי מקשה על כולם, התאונות הולכות ומתעצמות, המוות גובר ולעפמים סתם, שלום לא יהיה, קסאמים ממשיכים ליפול, ישראל כבר לא המדינה הכי בטוחה ליהודים - לפחות לא בשבילי.. אבל מה? ישראל זה הבית הראשון שלי, מכאן באתי- לכאן אשוב.

לא מזמן חגגתי 21 - חוקי בארה"ב סופסוף :) לא צריך יותר להתגנב בכל מיני דרכים, אבל נראה לי שנכון לעכשיו מצאתי את מקומי, איפה שחוקי זה 18 אבל לשתות אפשר כבר לפני מסתבר. אולי ניו יורק כן הייתה איזשהי "תקופה משמעותית שחלפה..."

והנה כמה תמונות..זה אולי יראה לכם כמו סתם מדשאות, אז נכון- זה סתם מדשאות, אבל לא יודע זה גרם לי להבין משהו, אני עדיין מנסה להבין מה ולמה זה קשור. בכל מקרה אני מודה לאותו בן אדם שלקח אותי :)

שיהיה שבוע מצוין, מקווה לעדכן בקרוב.