הפינה שלי

אחרי אשפוז של כמעט שנה בבית חולים פסיכיאטרי, 

יצאתי עם הבחנה - "הפרעת אישיות גבולית" רק כדי להבין טיפה יותר...

האבחנה ניתנת כאשר קיימים לפחות חמישה מתוך המאפיינים הבאים:

1. מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה.
2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין-אישיות, הנע בין הקצוות של אידאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה).
3. דימוי עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה.
4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת.
5. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית.
6. חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
7. תחושת ריקנות כרונית.
8. כעס עז, וקושי לשלוט בו.
9. חשיבה פרנואידית או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים.

זו אני...

ועם ההבחנה הזאת וחצי טון כדורים הלכתי לדיור מוגן, ההורים שלי לא רצו אותי בבית ודירה בעצמי לא יכולתי להחזיק.. ככה שזה היה או זה או להישאר ברחוב..

הדבר הראשון שממש נהנתי ממנו חוץ מלבזבז את הכסף שלי היה לצאת מהבית בלי אישור של אף אחד. כי בבית חולים אתה חייב אישור בשביל לצאת למהמתחם ופה בבית בדיור המוגן יצאתי לרחוב ככה בלי אישור כאדם חופשי לכל דבר... זו בהחלט טראומה.. כמו אדם שהיה בכלא.. מהר מאוד התרגלתי לחופש. למדתי להפעיל מכונת כביסה כי בכל זאת זו הפעם הראשונה שאני יוצאת מהבית ונדרשת לעשות דברים כאלה... לבשל לא הייתה לי כל בעיה את זה ידעתי כבר מהבית של ההורים בישלתי הרבה.. וגם לנקות לא הייתה לי בעיה או לתקוע מסמר בקיר.. אז אני באמת שלא מבינה למה הביאו לי מדיכה מטומטמת.. שהייתה צריכה לעזור לי בחיים.. היא באה 4 -5 פעמים בשבוע וניסתה לשאול במה היא יכולה לעזור.. בסוף כשכבר הכנעתי אותה ואמרתי לה שאת הכל אני יודעת אז היא רק בדקה לי את קלמר התרופות.. לראות שאני באמת לקוחת את התרופות.. גם את זה היא לא ממש עשתה בהצלחה יתרה.. אבל מילא.. אחרי תקופה מסויימת החליפו לי מדריכה למדריכה צעירה יותר ומגניבה יותר גם קצת חופרת יותר אבל לא נורא.. עם העובדת הסוציאלית צריך להיפגש פעמיים בשבוע.

אבל החיים בדיור המוגן לא סובבים רק סביב זה הייתי נוסעת המון לקריות לחברות שלי היינו מבלות בקריון ואוכלות סושי.. (טוב אני הייתי אוכלת סושי הן היו אוכלות ארומה... חחח ) 

הייתי מעבירה את החיים באוהל במחאה עם המון חברים והיה לי ממש טוב!

עד שמשהו השתבש....

אבל על זה בפוסט הבא...