טוב אחרי לבטים רבים החלטתי להקשיב ללב, מה שכנראה יסתמן כטעות, אבל הוא זה שמכאיב לי יותר וכנראה שולט בי אז מי אני שיתווכח איתו, גם ככה זה נותן לי את תחושת הסיפוק הזמנית הזאת של געגוע, צורך, ואם אני אשתמש במילים גסות אז אפילו "התמכרות" אבל טוב לי עם זה. אז אני פשוט יזרום עם זה. ותודה לכם על כל העצות הפנמתי את כולם.
רחוק מהעין רחוק מהלב
אז איך זה שהוא כל כך כואב
ההתלבטות של פעם
כולה הייתה סתם
כי הלב הוא ששלט במוח
ובגלל הקרב כבר נגמר לי הכוח
ובמלחמה הזאת אבדו כל כך הרבה רגשות
שאני לא יודע כבר איך להחיות
כנראה שהלב ניצח
והמוח שוכח
והלב שוב מתאהב
אבל הראש כל כך כואב
החלטתי מעכשיו הוא ינוח
ויפתח לרוח
כנראה שמעכשיו הכאב יחסר
כי הלב, מסתבר, הוא לא נשבר
את ריפאת אותו מחדש
והמוח ממחשבות מרושש
כנראה שכך היה צריך להיות
ולא את היה צורך את המוח להשלות
בעניינים שהם כבר לא שלו
אולי פשוט עבר זמנו
כי ללב אין שום אומדן מרחק
רק למוח וזה למה הוא נדפק
ואני, הבנתי דבר
כי המוח לגוף מחובר
וללב, לו לא חסר דבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: