כנפיים שבורות .

פרק מס' 11 .

* חיים *

מול העיניים השקופות שלי אני רואה מכונית מתקרבת , אוי לא - זאת בטוח רוני .

"עוז .. אני לא רוצה לראות אותה" אני אומרת לו בשקט . רוני פותחת את המכונית ורצה לעברי .

"חיים ! חיים למה לא באת הביתה ? את יודעת כמה דאגתי לך ? יש לך מושג בכלל ?!" היא אומרת לי בהסטריה . "למה נראלך שאני אחזור הביתה בכלל ? לכי מכאן לא רוצה לדבר איתך ! שקרנית אחת ! אני שונאת אותך ! פשוט שונאת !" צעקתי עליה . "שש .. דיי מאמי , תירגעי" עוז לוחש לי לאוזן , עדיין מחבק אותי . "מה ?" רוני אומרת בשוק . אני משתחררת בזרועותיו של עוז . "לפעמים קשה לשמוע את האמת הא ? איך יכולת להסתיר ממני דבר כזה בכלל ? את מפלצת !" צרחתי עליה . "חיים , אני באמת לא מבינה על מה את מדברת .." היא אומרת , מנסה להבין . "אל תשחקי את עצמך רוני ! איך יכולת להסתיר ממני כל השנים האלו שיש לי אבא ? אני חשבתי שהוא מץ, שהוא עזב , שהוא התאבד שאני לא יודעת מה ! באיזה זכות ? באיזה זכות ??" צעקתי . רוני מסתכלת עלי במבט מופתע . "מה את בשוק ? כאילו שלא ידעת את זה לפני ! מפלצת ! אני שונאת אותך , אל תדברי איתי יותר בחיים שלך , אני הולכת לסבתא !" קמתי משם והתחלתי ללכת , משאירה את כולם מסתכלים עלי . את רוני , עוז , את בועז .

*רוני*

מה ? מה לכל הרוחות זה היה ? על מה הילדה הזאת מדברת ? הרי ארז .. ארז היה אמור למות .. מזמן .. "מותק .." בועז פונה אלי . "בועז , אין לי מושג על מה היא מדברת הרי .. אבא שלה .. הוא .. הוא היה .. אמור למות מזמן ." אני אומרת , עוד לא מעכלת את הדברים של חיים .

"עוז .. עוז קוראים לך נכון ?" אני פונה אליו , הוא מהנהן . "על מה היא מדברת ?" אני שואלת אותו , מתחננת שהואיגיד לי . "היא אמרה לך בעצמה , לפי מה שאני יודע היא פגשה היום את אבא שלה ." הוא אמר . "אבא שלה ? כלומר , ארז ?" אני שולאת , מנסה להבין . "לא יודע , אבא שלה ." הוא אומר .

"טוב .. תודה . אתה צריך טרמפ הביתה ?" אני שואלת . "לא זה בסדר , תודה ." הוא אומר והולך . "מאמי שלי , בוא תרגעי .. את רוצה שאני אבוא איתך הביתה ?" "כן" אני מבקשת .

*חיים*

אחרי שכבר לא נראיתי כאילו בכיתי , דפקתי בדלת של סבתא . "מי זה ?" היא שואלת . "אני סבתא , חיים" אני אומרת . "מי?" היא שואלת שוב ופותחת את הדלת . "אה , חיים שלי ! לא שמעתי אותך , בואי , בואי תיכנסי ." היא אומרת בחיוך גדול ובחיבוק . אח , כמה שאני אוהבת את סבתא .

"במה זכיתי לביקור הזה ?" היא שואלת אחרי ששתינו ישבנו על הספה עם צלחת עוגיות . כמובן שלא נגעתי בכלום , וכל מה שקרה גרם לי לא להספיק להכניס שום דבר לפה . יותר טוב , ברור שיותר טוב . "סתם , התחשק לי . אני יכולה להשאר לישון כאן הלילה ?" שאלתי . "בטח מותק , אני רק אודיע לרוני" . "הודעתי לה כבר , זה בסדר" אמרתי . "אז בואי ספרי לי , איך בלימודים ?" כבר שכחתי איך סבתא יכולה להיות כזאת חופרת לפעמים . "בסדר .. יש לי מבחן ביום שישי .. באזרחות" אמרתי . "את טובה באזרחות ?" היא שואלת , וברור שמצפה לתשובה חיובית . "כן, זה קל" ריציתי אותה . "סבתא אני ממש עייפה .. אני הולכת לישון טוב ?" "אין בעיה מותק , לילה טוב" היא אמרה . אני יודעת שאני אמורה לישון בחדר של רוני , אבל אחרי שסבתא הלכה לישון לא יכולתי להתאפק ונכנסתי לחדר של קורל , אני מתכוונת - של אמא שלי . 

המיטה שלה , כזאת קצת מבולגנת .. כאילו לא נגעו בה בכלל מאז .. מאז המוות . והארון המפוצץ בבגדים , לא כ"כ לאופנה שלנו , אבל ממש יפים .

התיישבתי על המיטה ושמתי את הראש על הכרית , ממש יכולתי להרגיש את הריח שלה , של אמא . מתחת לכרית הרגשתי שיש משהו  הרמתי אותה ומצאתי מכתב . המעטפה כבר קצת מלוכלכת , קצת מתפוררת .

"מלאך שלי ,

אני כבר בחודש חמישי איתך , לא מאמינה שאת באמת נמצאת בתוכי . יש בי המון עצב , כי הדבר נעשה לא כי רציתי .. אבל מצד שני, אני שמחה , כ"כ שמחה שיהיה לי דוק המשך . מעניין . מעניין איך תיראי , אם תיהי דומה לי . אני מקווה שלא תיהי דומה לי . בעצם אולי עדיף , עדיף מאשר שתיהי דומה לאבא שלך .

עוד כמה חודשים ואני כבר לא אהיה כאן , לא אהיה כאן איתך , ולא אהיה כאן עם אמיר .

זה לא כאילו אני באמת יהיה חסרה למישהו .. במילא לאף אחד כבר לא אכפת ממני .

את יודעת איך זה , כשמתחילים לעשן וכל זה , להבריז מבי"ס אז כבר כולם יודעים , כולם יודעים ש"התדרדרת" וככה זה , כבר אין דבר כזה להיות הכי מקולבת , והכי יפה , וזאת שכולם הכי אוהבים .

אני בטוחה שאת תיהי כ"כ יפה , וכ"כ מוכשרת , כ"כ .. מושלמת . כ"כ מה שאני לא הייתי .

מותק שלי , הלוואי והייתי יכולה להגיד לך את הדברים האלו , בטוח אני אומר .. אבל בטח לא תזכרי . כ"כ הייתי רוצה שתזכרי אותי , לא רק דרך התמונות .

מעניין אותי מה תאהבי לעשות , מה תרצי לעשות בחיים .."

העיניים שלי התמלאו בדמעות .

"אני רק רוצה שתדעי , שלא משנה מה .. אני תמיד אראה אותך מלמעלה , אתמוך בך , אשמור עלייך, ואוהב , כ"כ כ"כ אוהב .

את תיהי מושלמת . אני יודעת שתיהי מושלמת . המושלמת שאני לא הייתי ."

המכתב היה חתום בנשיקה שלה , של השפתיים שלה . בחיים שלי לא קראתי כזה מכתב . והכתב - הכתב שלה . הוא כ"כ מזכיר את הכתב שלי .. אותה הל' והמ' והע' . לקחתי איתי את המכתב וחזרתי לחדר שלי , נרדמתי והתעוררתי ב6 וחצי בבוקר .

הלכתי לארון של אמא, פתחתי אותו ..בחרתי סקיני ג'ינס שהיה לה שם , קצת מוזר כזה אבל יפה . ונעלי עקב שהיו לה במגירה התחתונה  חולצה משלי הבאתי מהבית , סגולה כזאת - עם הדפס . נכנסתי להתקלח , התארגנתי והלכתי לביצפר - ברגל . הוא היה ממש קרוב לבית של סבתא .

כשהתקרבתי לשער ראיתי את אותו איש מאתמול , כלומר - את .. אבא .. שלי . איזה מוזר לחשוב על זה ככה . נכנסתי מהר לביה"ס . "חיים ! חיים !" הוא צעק לי מאחורה . איזה פאדיחה , שאף אחד לא ישמע , שאף אחד לא יראה , בבקשה בבקשה . "אני לא רוצה לדבר איתך" אמרתי לו ונכנסתי למבנה .

"חיים" אופיר התקרבה אלי . "היי , מה נשמע ?" שאלתי . "הכל מעולה , מה איתך ?" "מצוין" שיקרתי . "את רוצה ללמוד היום למבחן באזרחות ?" היא שאלה . "אני ידבר איתך כבר .." אמרתי בחיוך . נכנסנו לשיעור הראשון , שעבר ממש לאט . "מת עלייך" קיבלתי פתק מאיתי . "אני יותר" החזרתי לו חזרה , וככה עברו להן שעתיים שלמות של ערבית עד להפסקה . "את לא אוכלת ?" שאלה אור . "ברור" אמרתי והוצאתי את הסנדויץ' מהתיק , כ"כ לא רציתי לאכו , באמת שלא רציתי .. אבל הייתי חייבת וגם , הוא נראה כ"כ טעים , עם השוקולד ו..

פתאום הרגיש כאילו כולם מסתכלים עלי , הם בטח חושבים שאני כזאת שמנה שאני אוכלת את הסנדויץ' הזה , כ"כ הרבה קלוריות .

"אני מצטערת אני .. חייבת ללכת לשירותים" .

טוב לא עדכנתי פוווול זמן .

לא היה לי מחשב הרבה זמן ואז קנו לי חדש וכל הפרק שכתבתי בו פשוט נמחק ..אז עכשיו אני צריכה להתחיל מחדש מחדש .

מקווה שאתם מבינים ;)

3> הילה .