sometimes I need help

את כולם.

אתכולם אני שונאת.

ונחשו מה?

זה הדדי.

כולם שונאים אותי בחזרה.

ונחשו מה?

הם די מודים בזה...

אני גרה ביישוב קטן,עם כמה חבורות.

ואני לא נחשבת באך אחת מהן.

אין לי חברות ביישוב.

יש לי חברה אחת בקיבוץ ליד.

וזהו.

אולי היא חברה טובה,חברה טובה מאוד אפילו,אבל מה לעשות שחברה אחתזה לא מספיק לי?

אני אפילו לא יודעת איך להסביר את מה שקרה היום.

דיברתי באייסיקיו עם מישהי (אחתה"חברות" שלי) ושאלתי אותה אם היא רוצה לצאת היום...היא אמרה לבוא למרכז,כולם נפגשים.טוב זה היה לי ברור שלא יזמינו אותי לבד...אחרי שהצקתי לה היא הועילה ברוב טובה להגיד לי שב 10 נפגשים.

אזהגעתי ב10 וערה,כי ידעתי שכולם יאחרו, ואף אחדלא היה שם.כבר חשבתי שהיא עבדה עליי, אז התקשרתי אליה והיא אמרה שעוד 5 דקות הם מגיעות. רצציתי לערוך ניסוי קטן. אמרתי שאני הולכת הביתה,ושיתקשרו אליי כשהן מגיעות(אני גרה שלוש דקות מהמרכז) כי אני צריכה לעשות משו,ושבקיצור ידברו איתי כשהן מגיעות.

מצאתי מקום קטן בצד,וחיכיתי.

עברו 5 דקות, אין ציוץ.

10 דקות, ולא רואה כלום.

אחרי 20 דקות תמימות של דריכות אני שומעת את הצחוק של אחת החברות שלי. עאלק 5 דקות!! מה אם הייתי באמת ובתמים מחכה??

הצחוק שלה הולך ומתקרב, הולך ומתקרב...אני מסתכלת ורואה את כולם מתיישבות ומתחילות בדיבורים הרגילים.

והחברה שדיברתי איתה לא מתקשרת.

ולא מחייגת.

ולא כלום.

הייתה שם גם ילדה אחת שלא קשורה לכלום, כום שונאים אותה.

הייתה שם גם "חברה" שפעם דיברנו שבגלל שאת שתינו לא מזמינים(פעם זה היה שתינו..עכשיו זאת רק אני) אז אם מזמינים אחת היא תזמין את השנייה. היא ישבה וצחקה עם כולם. ברור ששכחה שאני קיימת...

בקיצור החלטתי לחזור הביתה.אין לי מה לעשות שם יותר.

רק שבגלל תנועה לא כונה, כולם ראו אותי(אני חושבת), ושלושה צעדים לכיוון הבית הטלפון כבר מצלצל. .נקרא ל"חברה" נטלי.

נטלי:"נעמה?"

אני:"היי"

נ:"הגענו..את פה?!?!"

א:"לא..אני בבית.."

נ:"אהה אוקי.."

א:"טוב אז אני תכף באה"

חיכיתי שלוש דקות והופעתי. ברור שאף אחד לא שם לב,התיישבתי ליד ה"חברה"שפעם עוד היה לנו מחנה משותף של מבודדות.

תרשו לי להזכיר לכם שעכשיו,למרות שהיינו אמורים להפגש ב10, כבר 10:45. ובשתיים עשרה אני אמורה להיות בבית!

"טוב נו,"אני חושבת,"אולי כן יהיה כיף".

ברור שעכשיו יש לי קצת דמעות בעיניים. עד כדי כך לא רוצים אותי, אהה?ידעתי שאני לא אהובה במיוחד,אבל לא חשבתי שעד כדי כך.....

ב11:05 אבא שלי מתקשר. אין לי כוח לחזור על מה שהוא אמר, אבל זה היה בסביבות ה"בואי הביתה". "למה?". "ככה.אמרנו עד 12 אבל אני רוצה שתבואי הביתה".

אז בגלל שהבנתי שבכלמקרה לא רצו אותי שם, ואף אחד לא ישים לב אפילו, אמרתי ביי וחזרתי.

חזרתי וכעסתי על ההורים שלי. אז טרקתי את הדלת של החדר שלי כשהגעתי.

איך שכעסו עליי!!תמיד הגלגל מסתובב ככה שאני הייתי לא בסדר. אני היא זאת שהרסה, אני היא זאת שלא עשתה טוב.

שילכו לעזאזל.

הם וכל השאר.

אני שונאת את החיים שלי.

אני שונאת את ה"חברות" שלי.

אני שונאת את המשפחה שלי.

אני שונאת את החתולים שלי.

אני שונאת את המורות שלי.

אני שונאתאת החדר שלי.

אני שונאת את הבית שלי.

אני שונאת את כולם.

החיים שלי בזבל. אין לי חברות אמיתיות. גם לא יהיהו לי, כי אין כזה גבר חברות אמיתיות. אולי רק בספרים או בסרטים, אולי רק לכם, אבל לי אין. חד וחלק אין. ולא יהיה. אף פעם ם לא הייתה. וזה לא שלא היו לי הרבה הזדמנויות!!!פשוט אף פעם לא הייתי לי חברה שאהבתי באמת. ושאני מעריכה באמת. כשיש שלוש חבורות אני תמיד באחת ההכי דפוקה. אבל ה2 האחרות גם גרועות. אז מה עושים? אין מה לעשות.להתחיל קבוצה חדשה זה לא אופציה, כי אין בנות נחמדות באמת. האמת שאולי יש אחת...אני קצת אוהבת אותה, אבל כולם שונאים אותה. יש לה קטעים מפגרים. היא פקאצה ריצינית, די מטומטמת...אני די אוהבת אותה כי היא כל ךכ אוהבת אותי זה מחמיא....והיא מחלקת מחמאות בלי חשבון.

אבל זהו.

זאת הסיבה היחידה.

כל השאר סתם זבאללה. ה"חברות" שלי ... כולן מכוערות תחת, אחת מהם ממש נחמדה ומצחיקה וכל השאר חופרות בטירוף.....

הקבוצה האחרת שגם גרה בחור שבו אני גרה(הבצםר שלי הוא איזורי, כל מיני חורים שבדרום) היא של פקאצות שבכלל לא באות בחשבון כי הם שונאות אותי, והשלישית הם קבוצה עם....ילדה אחת נחמדה, ככל השאר שפוטות שלה. אני לא יודעת אם אני רוצה להיות איתםץ כל הצחוקים שלהם הם מזויפים, הן צוחקות על הכל גם אם הוא לא מצחיק. הם מרכלות אחת על השנייה. אבל מה לעשות שזאת בטח הרגשה וטובה לראות באווי של האייסי "___וש אני אוהבת אותך" . זה בטח עושה טוב בלב. ואף אחת לא אומרת לי את זה.

כי אין לי חברות.

או חברים.

הבן ששאני דלוקה עליו  עבר לכיתה שליי....הוא חתיך בטירוף . אז ככה:א ני יודעת שיש כאלה שחושבים שאני יפה. אני לא אחת מהם ובטח גם הוא לא. הוא יושב בקצה השני של הכיתה, ככה המורה השיבה אותנו, הכי רחוק שיכול להיות. למישהו יש רעיון איך להתחיל איתו שיחה? כי ניסיתי לדבר איתו באייסיקיו וכל התשובות שלו זה משו כמו כן, לא או אהה. מה לעשות?

טוב את האמת אני די יודעת את התשוב. הוא לא רוצה אותי, ובצדק. מי ירצה בת חסרת חברות?שאף םעפ לא יודעת מה לגיד? וש..איך להגיד..אהה כן:שוקלת להתאבד?. ..

היית ה תקופה שהלכתי לפסיכולוגית. אמרתי לכולם שהלכתי לחוג ריקוד. ברור שהאמינו ללי. אבל מה לעשות שהיה לי ממש גרוע להצתרף בתחילת השנה אחרי 4 שנים בבריסל?? לא יכולתי. והשנה הפסקתי כי חשבתי שהכל בסדר. בל אולי אני אמשיף. אוווףףףף,חבל שהיא בהריון1!!תכף היא תצא לחופשה!!ואין לי עם מי לדבר על זה....

האמת שאולי אחתת..היא הייתה איתי בבריסל ואז חזרה חארץ,, ועכשיו היא בתיאלנד. להתקשר?? לא דיברנו חודשים...

לה ממש גרוע בתאילנד. יכול להיותשאפילו יותר גגרוע מלי, פה , כי צוחקים על זה שהיא לבנה(יעני לא מהמזרח הרחוק.).

בקיצור

אני שונאת את החיים שלי.

ואין מי שיעזור לי.

כי כזה מין פוסט אני לא יכולה לפרסם בבלוג האמיתי שלי.

יש שתי סיבוץת:אחת, תמיד אסור שידעו את החולשות. הזה גם בטח מעליב מה שאמרתי ומה שחסר לי עכשיו זה שיכעסו עליי או משו. גם ככה אין ליברות.

הסיבה השניה היא זה שלא יגיבו.

זה ברור הרי.

גם אם כולם יכנסו ואני אראה את זה בכניסות, לא תיהיה תגובה אחת. טוב האמת אולי אחת. מזאת שבתיאלנד.

אבל בכל שאר הבלוגים בפוסט "פריקה" יש 800 תגובות, ואצלי תיהיה אחת.

לא מאוד מעודד.

אז אני אפרסם את ז ה פה.

אולי יבקרו, אנייודעת....