המוזיקה השמחה מתנגנת,
ואני זזה לפי הקצב,
אבל מבפנים מתגעגעת לשיר שקט,
שיתן לך סטירה,יעיף אותך למציאות.
מציאות שבה יש מעבר לבועה שלך.
הרבה מעבר לחבר ,מסיבה,יציאות...
יש גם אנשים בחוץ, אולי... אולי הם לא "מושלמים "כמוך, אבל גם להם מותר לבכות.
תפסיקי להחביא את הכאב שלך, תפסיקי לבכות רק כשאת לבד,
כי אני מכירה אותך, ואני ידועת שגם את בוכה, אני יודעת שגם את נראת פחות טוב גם בלי איפור.
אבל אני באמת לא מבינה מה קרה,
איך השתנת ככה? למה את כבר לא צוחקת איתי עד שאין כבר קול?
למה אשי כבר לא יכולה לדבר איך על הכל?
באמת שכחת? באמת שכחת כמה נהננו?
כמה ננתי עבורך,וכמה את עבורי, אבל ברצף של החיים, את המשכת קדימה,
ואפילו לא אמרת לי, ונתת לי להישאר מאחורה לבד!
למה כשאני יוצאת מהכיתה בוכה את לא ישר רצה אחרי?
איך את כבר לא רואה כשקורה משו?
לאיפה את נעלמת?
אני מתחננת... תחזרי!!!
נמאס לי כבר לחפש אותך, אני לא יודעת כבר איפה...
נתתי לך זמן, חשבתי שאת רוצה ספייס...
מה לא עשיתי?
ואז את באה עליי ובכזאת יציאה?
תאמיני לי,בכל זמן הייתי שמחה כל כך! אבל היום ? לא!
אחרי שבוע כזה?
שאת שקועה בעצמך, בקושי אומרת לי שלום בבוקר...
את רוצה זמן רק לשתינו?
הפסקתי להבין ממזמן.
וזה כל כך מעציב אותי, כי אמרנו שאני ואת זה לנצח.
והנצח נראה כל כך קרוב עכשיו...
~~~~~~~
המשך שבוע טוב,
אני אמשיך לנסות...
חן
מאיקי מזל טוב חיימשלי3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
