החופש במילים (=

תגידי לו שזה נגמר,
תגידי לו שאת עוזבת.
תאמרי לו שהלב אמר,
שכבר הגיעה השלכת.
למרות שהוא אוהב אותך,
תגידי לו שלא יבטח,
את לא עוזבת בגללו,
זה בגללך, תגידי לו.

תגידי לו שבלילות
יותר מדי את לא נרדמת,
ואז, במקום המציאות
תגידי לו שאת חולמת.
למרות שטוב שהוא נמצא,
תגידי לו שאת רוצה,
לדעת להגיד לו לא,
זה בגללך, תגידי לו.

ואת שוב רואה שזה לא פשוט
להקשיב למחשבות שלך,
את אולי טועה,
ואולי הוא לא יסלח,
תגידי לו שלא יחשוב שאת מלאך.

תגידי לו שזה לא זה,
תגידי שאת משקרת.
אם הוא ייקח את זה קשה,
תגידי שאת מצטערת.
למרות שאת עצמך עושה,
תגידי שאת מנסה,
ואפשר לומר למזלו,
זה בגללך, תגידי לו.

ואת שוב רואה...

למרות שאת עצמך עושה,
תגידי שאת מנסה,
ואפשר לומר למזלו,
זה בגללך, תגידי לו.

___

והנה,אני שוב נפעת לראות,

עד כמה הלב והראש לא מתואמים.

מה לעשות?! מי צודק?! למי להקשיב?!

כל הדעות,המחשבות,הסודות הכי כמוסים,הרגשות, הכל מתערבב ביחד אצלי.

קשה לי להמשיך לחזשוב על זה,

נמאס לי מהמחשוב,

רוצה קצת חופש.

אפשרות בחירה.

איפה הצדק בדיוק?!

מה צודק בלהחזיק ילד 1000 ימים בשבי?

זה לא מרפה, לא נותן לי לנוח לרגע,

המילים שלו, הקול שלו:

"אני החיל גלעד בן נועם שליט המוחזק אצל כתב אל שהיד

אמא ואבא,אחותי ואחי,חברי בצהל.

אני מוסר לכם מתוך הכלא דרישת שלום ואת געגועי"

גורמות לי לצמרמורת.

מה עוד ניתן לעשות?

לא יכול להיות שנזניח אותו שם!

גורם לי לבכות, לרצות לחבק.

איך העם הזה,המפולג הצליח להתאחד בזכות ילד אחד?

איך הוא הפך להיות הילד של כולנו,

 

גלעד שליט-

1003 ימים בשבי.

 

המשך שבוע טוב3>