"you living in world wher you didn't listen and you didn't care"

הבועה שלי התנפצה. אני לא יודעת מה לרשום. אין תחושות. רק דבר אחד היה ידוע: "למות!"

יצאתי זונה! יצאתי שרמוטה! יצאתי.. האמת יצאה. ואני עוד מכחישה.. ומנסה..

ו.. קשה לי! אני משקרת לחברה הכי טובה שלי! ולכל החברות האחרות! ו.. אני לא כזאת! אני לא מסוגלת לשקר!

מסוגלת.. אבל מתקשה!

מרגישה כלכך רע. ורוצה לצרוח ולהוציא הכל החוצה. וחנוקה. ומתחמקת. וחיי בעולם הזה של מציאות הזוייה.

שקר, אבל אמת!

אני רוצה למות.עוד לןא מתתי כי הייתי חייבת לבנות. לבנות שאני כלכך אוהבת, ושלא ראיתי יותר מחודש! והן הראו לי.. שאני לא חשובה. ושאם אמות הן יזכרו שהייתי קיימת שם.

תודה! תודה על התחושה האינסופית הזו! בא לךי לצעוק שאני רוצה למות. נראה לכם שאז יתייחסו אליי? ואז ידאגו לי?

האנשים שאני הכי יכולה לספר להם. לא יודעים. ואני לא יכולה לספר להם.

ואני שקר! ואני רוצה אקדח! ואני.. כלום

give me my freedome! i'm bleeding you!

h e l p !

pleas?

lost..

- אמא שלי אומרת שאנשים שמתאבדים מנסים למצוא מנוחה אבל לא מבינים שהם לא יקבלו אותה. הם לעולם לא ינוחו, ורוחם תשוטט בעולם ללא מנוחה. ללא שקט. ללא שלווה

וזה מפחיד.

אבל אני מאמינה שזה יהיה טוב יותר.

אני גרה במקום קטן. אני מכירה את כולם והם אותי. אני לא אחת כזאת! אני לא אהיה מסוגלת להסתכל עליהם בעיניים שוב לעולם!

רוצה לספר, לחלוק, אבל אסור!

די!

"let it be, the last. goodbay!"

don'w belive in miracal' just belive in love. but she laft. long time ago..

sorry..