"והדמעות שאני בוכה לא מכאב לא משמחה ולא מעצב"

הוא עמד

והיא הלכה

הוא שתק

והיא בכתה

הוא חיבק

היא התרחקה

הוא דיבר

היא דבר לא שמעה

הוא נישק

היא בכתה

הוא שוב חיבק

והיא הרגישה כמו בובה

ואז פרצה מפייה צעקה

ואת כול הדברים שראתה לו סיפרה

היא סיפרה על הערב

שהם היו בגינה

על הנשיקה שהיא ראתה

הנשיקה שלו ושל הבת זונה

והוא נבוך כולו

דמעה על לחייה הקטנה ירדה

והוא גם בוכה

מתייפח

הוא מתחנן,

מבקש סליחה

מרוב פחד ועצב הוא כמעט בורח

והיא רק היסתובבה....

והלכה...

*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*+_+*

אל תבינו לא נכון...

זה לא שניפרדנו או משו

סתם סיפור כזה עלה לי עכשיו לראש

אני אשמח עם תגידו לי איך אני כותבת =)

'לא מוזרה, מיוחדת'

47