אני יודעת שהבטחתי לעשות פוסט פינלנד, אבל אני מתה פשוט לעשות פוסט רגיל, וכתבתי במשך כל הטיול על כל יום ולא בא לי לכתוב שוב או לעשות עבודת סיכום... בנוסף העליתיתמונות לפייסבוק מי שמעוניין לראות
http://www.facebook.com/album.php?aid=574&id=1688520012
http://www.facebook.com/album.php?aid=576&id=1688520012
היו לי 989 תמונות, לא העליתי את כולן כי אז תתלוננו שפייסבוק איתי (או שסתם לא היה לי כוח לעשות את זה), אבל זה חולק ל-2 אלבומים כי לא היה מקום.
אני אעשה בנפרד אלבום Eluveitie כדי שאוכל להפנות את הלהקה לתמונות, ולשם אעלה את כל התמונות שיש לי של הלהקה.
מי שרוצה בפרטי פייס 2 פייס, אני אשמח לעבור על החוויות, אני בטוחה שאתם לא. \= סורי....
הייתי היום עם אחותי בלונה-פארק תל-אביב. היא דאגה להגיע עם הסנדלים הכי גבוהות שלה כדי שלא נחמיץ מתקנים. אני שמחה שהיה לה כיף.
הייתה שם איזו ילדה, נראתה לי בת 13 או משהו כזה שקלטתי אותה. מאוחר יותר, נתקלנו בה שוב, היא שאלה מאיפה השגתי את שרשרת הלילית. ה-Evenstar.
מהאינטרנט... קיבלתי אותה. היא החמיאה לי עליה, ואיכשהו גם הבחינה בכתובת הקעקע על העורף והחמיאה גם עליה.
אחרי שנתקלנו אחת בשניה מספר פעמים בפארק, היא והחברה שלה נראו שמחות לראות אותנו שוב. היא אמרה לי שאני מגניבה. זה היה חמוד. חשבתי אולי להחליף מיילים, או משהו, אבל זה בטח מיותר וגם נראה היה מוזר אם הייתי מציעה. עוד שיחה על פנטסיה ומוסיקה ואינדיבידואליזם, אימורטאליזם וכל השיחות שיצא לי לעשות עם עשרות אנשים מיוחדים לפני כן, שבעצם כולם דומים. אותה תפנית, אותן דעות מיוחדות, אותה בעיה שלהם עם הסביבה, אותה חיבה מיוחדת אלי שרק לאותם אנשים שונים יכולה להיות.. אבל חיבבתי אותה.
בטח גם היא נמאצ פה איפשהו בבלוגוספירה, מתאים לה, אני רק לא רואה איך אפשר למצוא מחט בשחת.
יש לי תחושה שחשבו שאני אמא של אחותי, זו לא פעם ראשונה. הייתי צריכה לצעוק על כמה ילדים חצופים שהחליטו שתור זה המלצה.
גם פגשתי את איליה אחרי הרבה זמן, חהל שאנחנו לא נפגשים כמעט, וחבל שהוא מספר לי מה הוא עושה בזמנו הפנוי ואני לא ממש מבינה מה שהוא לומד \=
שיט, כתבתי עכשיו פסקה שלמה, ופתאום היא לא קיימת...
*sigh*
עבר הרבה זמן מאז הקשבתי למוסיקה באמת, ועכשיו אני שוב במצב רוח ערפילי.
מאז שאני לא גרה בבית (לפני שנה) אני כבר לא ממש שרה. אני מרגישה לא נעים ובכלל, אני עכשיו פוחדת לקבל תגובות על שירת סתם, לפני שהקול מחומם ואני פוצחת באופרה. תגובות של זה היה זיוף או זה לא נשמע טוב. דברים שאני יודעת שבאותו רגע יצאו רע והתגובות האלה או הפחד מהם מונע ממני לשיר, ויצא שאני לא שרה, וזה חרא.
אם נקח רג בקטע מוסיקאלי מורכב המכיל מגוון כלים ואף ווקאלס, אותו הרגע, אם ישמע רק הוא, יהיה הוא כצליל יחיד, אתוס הצלילים. אתו הצליל, אם יכול אדם להפיק (ותאורטית הוא יכול, עם הרבה אימון), בהנחה שיוכל ללמוד כל פעם רגע אחד מורכב שכזה, יוכל אותו אדם לבצע לבדו עם מיקרופון קטע מוסיקאלי מורכב המכיל צלילי גיטרה, ובס, ותופים, פסנתר וכינור וחליל ואדם ששר תוך כדי. זה יהיה חתיכת אייקון. מחכה בקוצר רוח למצוא את האדם שבזבז על זה את החיים והשקיע בלשיר טראקים מוסיקליים מורכבים בעצמו.
אני מתחילה לחשוש עכשיו לפני הצבא. בשנת השירות רק ייחלתי ליום הגיוס להגיע, ועכשיו אני חוששת. 3 השנים הקרובות אני אשרת בבסיס סגור, לא אראה אף אחד מהחברים שלי בקביעות...וגם הבית שלי יהיה רחוק.
הם עשיתי את הבחירה הנכונה?
Only time will tell
איליה סיפר לי כמה הוא נהנה לשבת וללמוד מהשהוא אוהב. אני חושבת שאבדה לי הסבלנות. אני רק קוראת דברים שאני יודעת שאני יכולה eagerly להנהן ולהסכים או דווקא להתנגד בתוקף.
האם יהיה לי כוח ללמוד? יש לי חלום, יש לי מטרה.
אני מקווה להתאםס על עצמי.
בינתיים שאני מסתדרת יפה, אבל אני לא רואה איך זה ממשיך.
מאז שחזרתי מפינלנד לא כתבתי במסודר את ההוצאות הכלכליות שלי. זה לא טוב, זוהי דרך לאבד הרבה כסף.
אני מנסה לחשוב מה הייתי עושה עם היה לי את כל השמן הפנוי, בלי מחוייבות, עם אותו תקציב שיש לי עכשיו ואחרי שאני מסיימת את כל הNWN... מה אני עושה עם עצמי? תכלס, אני רואה איך הייתי מתבלטת מול הבלוג ועושה ריפרש כל חצי שעה, אולי איזה מישהו קרא את הדקויות שלי, למרות שכלום לא יוצא מזה, למה אני מכורה בכלל? לא יוצא לי כלום.
בשביל שאולי יבוא מישהו כמו הילדה הזאת שאולי יצא לי משהו משיחה איתו, אבל בעצם זה כבר נעשה אינספור פעמים לפני כן, ואין חדש תחת השמש.
פפ, היו כל כך הרבה ילדים טיפשים בלונה-פארק והמון פרחות קטנות וערסים קטנים.
כמה תמונות שלי ושל בר מפליגים בפינלנד
he's cute <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity