הכל נראה לי כל-כך רדוד.אין לי את היכולת לכתוב מה באמת עובר עלי או אפילו לספר. אין למי וגם אין ממש למה.
וגם אם כן, אין איך. אני יכולה לתת למישהו להסביר מה המוח שלי מאותת לגוף להזרים לעצמו שגורם לי להרגיש ככה, דווקא שלא צריך.
אם היה לי פיצול אישיות, הייתי צריכה להיות החלק הרגוע כדי להסביר את זה, אבל החלק השני להוכיח את זה.
אין לי זמן לעצמי, ואין לי כוח.
כל שטות קטנה נראית לי כמו סוף העולם וכל מילה היא ים של דמעות, בלי סיבה.
וכששואלים מה קרה, גם אם לא קרה כלום, פתאום נהיה לי רע, ולפעמים היה רע לפני שעה ואז זה רק מחזיר אותי אחורה.
ודווקא דברים שהייתי רוצה להחזיר כאילו טבעו להם אי-שם, ודברים שלעצור, ממשיכים בגמגום, לפעמים יש רגעי שיא, אבל אז זה נשכח בלי יכולת קידום.
וכל מה שאני כותבת עכשיו זה סתם דברים שיוצאים לי עכשיו בלי צנזור, היגיון או מחשבה תחילה, בלי הפסקה... לא יודעת מה זה אומר, לא יודעת מה קרה. איפה כולם?
איך מתחילים מהתחלה?
מזמן היה רע, אבל היה גם טוב. תחושה של ריח געגוע, הצרות שעם הזמן נראות גדולות יותר, אבל לא באמת, זה הכל בא בפרופורציה למה שעברנו עד אותה נקודת זמן ולגיל וליכולת ההתמודדות, שזה סובייקטיבי.
הייתי אומרת שאצלי זה גבוה בגלל ההבנה הבסיסית של בסיס הדברים והשאיפה לחיים ללא הגבלה למרות זאת.
אני לא מבינה למה מונעים מאנשים בכלא להתאבד. אם הם לא רוצים לחיות, תנו להם לבחור. הם בגיל כזה שהם מספיק בוגרים להחליט, וזה בין הדברים היחידים שלא צריך לבחור למישהו אם לחיות או למות. כמו שלא הייתי רוצה שיגידו לי תם זמנך, לא הייתי רוצה שיגידו למישהו שאסור לו למות אם זה מה שהוא רוצה. זה ומחשבה, אסור להגביל את זה.
למה אנחנו תמיד מעדיפים את הדבר האמיתי על פני המחשבה? הרי המחשבה היא תמיד מושלמת יותר ומדוייקת יותר. המקומות היפים, יפים יותר ברוח הדמיון, האהבה חזקה יותר, מושלמת יותר, אין בעיות טכניות... והכל פועל בדיוק כמו שאנחנו רוצים שייקרה, בראש שלנו. אנחנו יכולים ליצור עולמות, להרוס אותם, לעשות כל מה שאי-אפשר או אסור או אפילו לא מקובל או לא מוסרי, כי זה הכל בראש. אנחנו יכוללים לרוץ מהר במוחנו, ולדלג על שלבים שאנחנו לא מצליחים.
למה המוחשיות כל-כך חשובה לנו? אנחנו מודעים. למה צריך סביבה אחרי שקיבלת אותה ככלי להשוואה וניתוח. למה צריך בכלל להתעסק עם זה.
אין לי כוח.
אני מרגישה את זה בא.
I wish somebody would have sang to me my own songs
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity