היא מאוד דמתה לאיך שנראיתי אני כשהייתי בגילהּ, גיל שנתיים בערך. היה לה שיער חום אדמוני, והיא הייתה יפייפיה.
לצערי החלום בא לי בלילה שלאחר הערב בו צפיתי עם חברים בהקרנת האביר האפל והחלום היה נוראי.
הג'וקר חטף לי את אותה ובסופו של דבר, אני לא בטוחה אם הצלחנו להרוג אותו או פשוט לגרום לכך שלא יחזור כרגע, מצאנו רק כל מני אוצרות שהחביא, במן סדר מסויים, כל כמה מיני-בורות שסודרו אחת אחר השנייה, בהם היה צריך לחפור כדי למצוא משהו.בחלק מהמקומות על-פי אותו סדר היו רק דברים לא קשורים כמו פחית קולה מלאה בחול לח, כאילו מן בדיחה לא מצחיקה.
ראיתי במוחי את בתי בוכה, וכל-כך כאב לי. רציתי רק למצוא אותה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאולי הוא קבר אותה חייה איפה שהוא. ושאם לא אמצא אותה אני ארגיש כל חיי שנתתי לה למות. לא יכולתי לחשוב על בתי חסרת האונים, אהובתי הקטנטנה, נאבקת ללא כוח, ובלי כל הבנה למה אמא לא שם בכדי להציל אותה, רוצה רק את אמא... יראה מפני אותו פסיכופט ללא מצפון.
לא ידעתי עוד איפה לחפש, לא מצאתי אותה.
כל-כך אהבתי אותה. כל-כך שנאתי את הג'וקר.
בשלב מסויים, אני זוכרת שצרחתי מכאב ואז התעוררתי.
התעוררתי לריח המוכר והאהוב של בר ששכב לידי.
היו לי דמעות בעיניים, איזה עצוב זה לאבד ילד. סיפרתי לו על החלום והוא חיבק אותי קרוב אליו.
אני לא יודעת למה, אבל לילדה בחלום, קראו לה עדי.
כאילו לשם שינוי, לא מנסים בדיוק להרוג אותי בחלומותיי, אלא את בתי במייצגת אותי, חסרת אונים, בשם עדי.
מזל שזה רק חלום.
אני רוצה בת כזאת.
לא אקרא לה על שמי
עדי
נ.ב. על מה אני מדברת, ראינו את ההקרנה של חצות והלכתי לישון רק ב-5 וחצי בבוקר אם מזניחים את זה שנרדמתי בים על בר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity