הדרוזים מאמינים שמאז ומתמיד אותו מספר אנשים נמצא חיי וקיים בעולם. בכל פעם שמת אדם, נולד אחר במקומו ונושא את נשמתו וכך יש גלגול נשמות ותמיד אותו מספר אנשים נמצא בכדור הארץ. הם לא מאמינים באבולוציה. גם לא בזה שפעם לא היו אנשים וגם לא בזה שהיו מעט. הם לא מאמינים שיהיה פיצוץ אוכלוסין הרי איך זה יתכן אם אין ריבוי ועל כל אדם שנולד מישהו מת? לכן כשמישהו מת, אסור להם להיות עצובים על יתר מידה מכיוון שנשמתו עוד קיימת ולמישהו אחר מגיעה שמחה על כך שנולד לו צאצא בזכות מות אותו אדם. מצד שני, אסור להם לשמוח יותר מדי על הולדת אדם חדש, כיוון שמישהו אחר, מר גורלו על מות יקיר.
כמו כן, הדת הדרוזית היא הדת הכי פחות מסיונרית שקיימת. לא רק שאינם כופים דתם או מנסים להפיצה, אי אפשר להצטרף אליה. דורזי הינו דרוזי כי כך נולד. הם יכולים לצאת מזה, אך לעולם לא לחזור (כי הם מנודים) אבל לא יכולים להצטרף אנשים. ככה בעצם קורה שעל פי השקפת עולמם, הדרוזים אמורים רק להתכווץ... בתכלס, זה לא קורה כי גם הם מביאים לעולם עשרות צאצאים כיהודים וערבים.
מי שמכיר אותי מספיק זמן, יודע שאני טראנסהומניסטית אימורטאליסטית. אני מעוניינת לחקור למען הארכת חיים. רוב העולם פסימי בנוגע לעניין וחושב שמדובר על עתיד רחוק עד ש (אם בכלל) נעכב את ההזדקנות לחלוטין. לי אין ברירה אלא להיות אופטימית. מבחינתי אין כל טעם ותכלית לחיים ארעיים. מה שקיים, הוא מה שאני יודעת על קיומו. העולם הוא העולם שלי. ואם אין אני ומוחי לא מתפקד, אין לי נקודת מבט, אני לא משקיפה על כלום, גם לא על עצמי, אין אני.. אין עולם. לכן מטרתי הגדולה כרגע, היא למצוא דרך למחלה הסופנית שהורגת את כל מי שלא מת בדרך על ידי אחד מאין-סוף הדברים שהורגים אותנו, ההזדקנות. זה מקנה עוד הרבה זמן לפתח מעצור להכל, ובעתיד הרחוק יותר, גם להמיר את חלקינו האורגניים לרובוטיים מתחלפים, לאחר שנפענח בדיוק איך עןבד מוחינו ואיך התודעה והצורך הזה בשימור עצמי ופיתוח ייחודי המקודד על-פי אותו יצור משומר הפועל לשימורו ופיתוחו בהגדרה לאותה ישות...
אז ככה, העתיד לא *בא*, לא יבוא יום שבו - בום- יש מכוניות מעופפות וידיים מכנייות לכל אדם שני. אנחנו מביאים את העתיד, והוא לא יבוא אם לא נביא אותו. זה מתוקף תפקידנו לפתח ולהתפתח.
וכמובן אחת השאלות שתמיד שואלים, "ורגע, אם אף אחד לא ימות," (עצור! לא ימות מהזדקנות זה משהו אחד, לא ימות- זה עוד רחוק הרבה יותר וכשזה יקרה, כבר לא נחייה רק בכדור הארץ אם בכלל נחייה פה) "כן, כן, אז האוכלוסיה לא תגדל בקצב מטורף?? איך יהיה מקום?!??".
אז ככה, נראה לכם מוסרי, לבוא לאדם אם יכולת ורצון לחיות, ולומר לו "תקשיב, חיית כבר מספיק, תפנה מקום ליצורים חדשים?" יצורים פוטנציאלים עוד נטולי קיום שלא מודעים לכך שהם כאלו ולא מודעים לשום דבר בעצם ולא הפסידו כלום וגם לא יפסידו כלום מבחינתם אם לא יבואו לעולם... נראה לכם הגיוני להגביל חיי אדם, אשר כל מה שבעצם צריך בחייו זה לחיות, כי ככה נוצרנו בטבע, עם שאיפה ביולוגית לשרוד כמה שיותר ומוח שהוא הכלי היחיד שיש לנו לפתח את כלינו לשרוד, בלי כוח, ארס, מהירות, הסוואה, אלא מוח אזר בעזרתו נועדנו למצוא בהגיון איך לשרוד כמה שיותר........?
לא יותר מוראלי, להגביל את הילודה??? הטבע מעניק לנו משאבים. אנחנו, בני האדם כמו כל היצורים העילאיים, צרכנים ולא יצרנים. לטבע יש מענק מוגבל. אנחנו, לא רק שאנחנו משתמשים בכל, אנחנו גם מתרבים ככה שלטבע בקרוב לא יהיה מה להעניק לנו, השאיפה הביולוגית לאיזון עצמי, בכדור-הארץ נדפקת, והסיבה העיקרית היא, התרבות מרובה.
על מנת לשמור על מספר קבוע של בני-אדם, לכל זוג, צריך להיות 2 ילדים (2 מתים, 2 נולדים). מכיוון שיש הרבה דברים שיכולים להרוג את הילדים (יש הרבה סיכוי שלא יספיקו להביא צאצאים מסיבה זו או אחרת) אפשר להתפשר על שלושה ילדים.
כרגע, עם אוכלוסיה ענקית שרק גדלה עוד ועוד, בגלל אנשים שמתרבים בלי סוף ויש להם למעלה מ-10 צאצאים, אנחנו נמצאים בבעיה. כרגע, יש עודף אנשים, לכן צריך לדעתי להגביל את הילודה לילד אחד עד למאזן, וזה עלול לקחת שנים.
חוץ מזה, אם נמצא דרך לחיות ללא הגבלה בכלל, לא נצטרך בעצם להתרבות. ריבוי בסך-הכל נובע מאי יכולת שימור עצמי ללא הגבלה, דבר הדורש יצירת דמות כמותינו, והדבר הכי קרוב לזה הוא צאצא. לכן חשוב לנו כל-כך למצוא בן-זוג מתאים, כזה שישלים אותנו, כזה שיהיה חזק וחכם, כזה עם הפוטנציאל לשרוד הכי הרבה, או במקרה שלנו למצוא דרך לחיות בלא הגבלה....
אני רוצה להקדיש את חיי למצוא דרך לעקוף את ההזדקנות זה יקנה מספיק זמן לפתח עוד דברים ועוד, כך שנוכל אולי, לחיות ללא גבולות.
לכן אני חייבת להיות אופטימית, וחשוב מזה...
לשים בצד את המעגל הפיזיקאלי והמתמטי בתור אקסיומה שיש להתעלם ממנה, כמו תורת הקוונטים ותורת הקאוס. כי אז אין טעם לכלום. אנרגיה מקודדת בשאיפה להתאזן, לא יותר מזה.
אין מישהו שם למעלה שימחא לנו כף כשנמצא פתרון, תשובה... או שמה מצאנו? מורכב מזה או לא, למה נגיע? לא למשהו מרנין מדי, אבל עדיין יש סקרנות. זה מה שמחזיק אותי חייה, הסקרנות.
אני חייה בכדי ללמוד ולומדת בכדי לחיות. אדם שיודע הכל, ידע לחיות ללא גבולות, היות ויפתור את השפה המתמטית האולטימטיבית. אדם החיי ללא גבולות, בסופו של דבר חייב ללמוד את השפה ולדעת בעצם הכל.
פעם אמרתי, חייה ללמוד, למד לשרוד, שרוד לחיות. הוצאתי את ש.ר.ד מכיוון שהמעגל פנימי מדי וקטן מדי, המעגל הביולוגי-אבולוציוני נחות בהרבה מהפיזיקאלי והמתמטי. לכן אפשר להזניח אותו, כמו מה שעושים בפיזיקה תיאורטית, מניחים ומזניחים. אבל אם נתעמק בעניין, כל הדברים שמזניחים, כמו מסת האלקטרון למשל, הם החשובים ביותר בעצם. תמיד, כמה שפחות מורכב, יותר בסיסי ויותר חשוב.
אנחנו קידוד אנרגטי שמתפרק ברגע שהמוח מפסיק לתפקד בצורה ביולוגית (שגם היא קידוד פיזיקאלי).
טוב, מכיוון שכמו בשר-הטבעות כבר כתבתי מלא משפטי סיום, נראה לי שאסיים פה.
Inf.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Infernity