אידיוט על אי בודד
לא משהו מיוחד... ריק... בודד... |
| 3/2010
שנתיים לא כתבתי...
...מוזר
ואף אחד לא יקרא...
וגם אם אתאמץ ואשרוף את כל התאים בראש שלי כדי לכתוב בלי שגיעות, לא יצא לי.
מזל שאת ה מקלדת אני עוד פחות או יותר זוכר(עוד יותר מוזר. איך אני בלי להקליד שנתיים בעיברית עדיין מכיר אותה ככה).
חיים שלמים בשנתיים. דעגות, צרות, שמחות וכמעת בלי אלקוהול :(
בקצרה:
הפסקתי להתעמן, התחלתי להזדיין כמו שפנפן, התחלתי לעשן, הייתי בישראל, חזרתי מישראל, הזדיינתי כמו שפנפן, התחלתי ללמוד/לעבוד, התרחקתי מכולם, השתנתי, נפרדתי, חזרתי, נפרדתי, חזרתי, נולדה לי אחיינית חמודה ומתוקה, אחותי באה לבקר והביא את האחיינות החמודה ואת החבר(גם אבא של האחיינית), רוקנתי עם החבר כמה ארגזיי בירה וכמה בקבוקי ג'ים בים/יאגרמייסטר/בחרובקה/וודקה, באתי בפעם הראשון שיכור לעבודה, נפרדתי מהאורחים וכל אחד מהם נהיה לי לקרוב משפחה, הייתי במינסק, ראיתי שם את הקרובים שלי בהבנתי כמה טוב אנחנו חיים מעבר לגבול, לא עשיתי כלום קיץ שלם, התחלתי להסוף כסף לאוטו, הפסקתי אחרי יותר משנה לעשן בפעם השנייה(אני תותח!!!), התחלתי לאכול כמו חזיר, השמנתי בחמש קילו, בחג מולד החלטתי לשנות הכל, התחלתי להתעמן, התחיל החורף והיה מלא שלג שלא נמס ונמעס...
התעוררתי לפני שבוע כשבחורה שלא ראיתי ולא הכרתי החליטה למות, שהחליטה למות בשש בבוקר ליד המקום שבו אני תמיד חונה 20 דקות לפני זה. בחורה בת 15 יפיפיה שקפצה מגשר, מגובה של אולי 8 מטר. בלי לדעת אם תמות או לא. למה?
שבוע הרגשתי שאול אם הכל היה רק כמה דקות אחרת היא הייתה חייה. שבוע שחשבתי ונהייתי עוד יותר אטאיסט משהייתי. איך יכול להיות אלוהים בעולם הזה. אין. אין!
ורק עכשיו ראיתי והבנתי מה קרה...
ובאמת תודה עכשיו... תודה שאז לא אני החלתי את ההחלטה הזאת... תודה שהצלחתי לדחות את ההחלטה הזאת מספיק רחוק כדי להבין עד כמה אין כלום בעולם הזה... ואין מה להתבחיין... רוצה חיי... לא רוצה לא... ואת האמת הייתי מאשפז בחור בן 14 שכל יום כותב בבלוג, בוכה בלילות, משתכר ביום ושונא את כל מה שקורה סביבו... איכשהו יצאתי אני מהבחור הזה... בהתחלה עם קומפלקסים, פחדים ודפיקות בראש... היום בלי פחדים ועם פחות דפר"נות... ואת האמת... אני רואה היום... עזבו אותי כל כך הרבה אנשים במצב ההוא... כל כך הרבה אנשים שאמרו שהם אוהבים ויזכרו לתמיד... איך כולם השתנו והכל נהיה אחר ואני נשערתי אותו חרא דפ"ר... אבל כמה נשערו... יש איזה אחד שפעם היה קורא ומגיב פה כל יום... אחד שאין עליו... אחד שנהיה למשהו בסיגנון דלאי למה בשבילי... אחד שפעם אמר אחרי שהתנצלתי שלא התקשרתי שנה משהו בסיגנון הזה:"עזוב אותך, הכל טוב, אל תזיין ת'שכל! אני מבין."... אחד שאת האמת רוקד את הבחורה שפעם רקדתי... אבל לא איכפת... אם טוב לכם... מזל טוב... אני שמח שכולם שמחים... האחד הזה הוא דוגמא אנושית לשלמות בלי בעיות שלא מצפה כלום בקשר... אחד שאוהב אותי כמו שאני... גם כשאני משתנה...
-"איך פעם לא היית סובל אותה ולא יכולת להבין למה אני סוחב אותה איתי?"
-"אני השתנתי או שהיא השתנתה, לא יודע...
... מה איזה כוסעמק אני השנתי?!?!?!? היא השתנתה!!!"
ככה הוא:)
בקיצור תפתחו עיניים... כשילדים בוכים, זה לא בסדר... כשילדים צועקים שנמעס... זה גם לא בסדר... תנו יותר אהבה והבנה... לכמה מאיתנו קשה יותר ממכם... כמה נסחבו למדינה אחרת 4 אלף ק"מ... ולה עיים האבא לאחזיר אותה למולדת שכבר לא הייתה למולדת בשבילה... פחד... ואז פחד מפחדים... ואלה שקשה להם... תועים תעויות... וצועקים מפה לאנשהו...
מי שמכיר יבין... משמבין... ...
מישהו חזק עומד... קפוף אבל עומד... מישהו חלש נופל...
ולכל מי שחושב רק על התחת שלו... תחשבו על כל תנועה ועל כל הדברים שאתם מזיזים איתו לפני התנועה...
אוהב
אק
| |
| כינוי:
Andrusha
בן: 36
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
