עובר על רשימת אנשי הקשר בפלאפון שלי. תוהה אם כבר ביקרתי את כל מי שרציתי לבקר רגע לפני שאני טס מפה לחצי שנה.
פגשתי חבר טוב מהבית.
פגשתי חברים מהצבא שהצלחתי לשמור איתם על קשר.
הערב אני פוגש עוד חבר מהצבא.
מחר אפגוש את דוד שלי.
אולי אפגוש את "החבר הכי טוב שלי". אולי לא.
אתמול שאל אותי חבר "איך זה שאתה טס עוד שלושה ימים ואתה עושה מרתון דקסטר במקום להתארגן?"
"ובכן", עניתי לו, "לארוז את התיק אארוז מחר. ואת ארבעת האנשים שרציתי לראות כבר ראיתי. אז למה לא?"
אני לא מדמיין הרבה אנשים שיש להם זמן לרבוץ כל היום מול הטלוויזיה יומיים לפני שהם עוזבים את הארץ לחצי שנה ומעלה. למען האמת לא הייתי רוצה להיות כזה בעצמי. אבל ככה יצא. אנשים מנתקים קשר, מתרחקים.
בזמן האחרון אני עסוק בעיקר לחשוב מי אשם בקשרים שנותקו. בחלק מהקשרים אפשר להגיד שזה דו צדדי, על הרוב אי אפשר.
אבל זה לא באמת משנה מי אשם.
אני מנסה לחדש חלק מהקשרים. לרוב זה לא עובד, אנשים ממשיכים הלאה.
אי אפשר לכפות על אנשים לשמור על קשר, אז אני גם ממשיך הלאה.
אני טס מחרתיים לדרום אמריקה.
בטח אכיר שם אנשים שגם אם נשמור על קשר יבוא יום ויאכזבו אותי גם הם.
אבל כמו שאומרים בצרפתית, סה לה וי.
אולי אנסה לשמור על הקשרים שעדיין עובדים במקום להתעמק באלה שלא.
תאחלו לי בהצלחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
