לא נעים לי, זועק הקול הפולני שבי. זה לא נאה וככה לא עושים.
אז נפצח בשלל הסברים והתנצלויות וסיפורים שכולם באים להגיד את זה: לא בכוונה. נשבעת. לא התכוונתי. ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות! מישהו מוכן לעזור למומו המסכנה שאבדה בגן-העדן של הגברים?
הכל התחיל כך:
אחת אחרת, כפרעליה, שלחה לי לפני איזה שבוע הפניה מאתר הכרויות מוכר ידוע וטוב. עיני הנץ שלה קלטו שם בחור מצטט שירה ועשו את החיבור המתבקש מומו-מצטט שירה, מצטט שירה-מומו - בבקשה תכירו. אז שלחתי לו הודעה (הו, אתרי ההיכרויות החינמיים, שאו ברכה!), והוא שלח לי בחזרה, ונתתי לו את המסנג'ר שלי והוא כתב שהוא מעדיף טלפון, וכך עברו הימים הארוכים במשחק הפינג פונג התפל והמוכר ובינתיים החיים המשיכו ובאתר אחר, לא חינמי בכלל, פנה אלי בצ'ט מישהו שכרטיסו טען שהוא מתנשא לגובה של 188.
הכרטיס שלו היה כתוב באנגלית, אבל כנראה מסיבה טובה כי הוא סיפר שם שלא מזמן עלה לארץ מאנגליה, והוא בכלל במקור איטלקי ממילנו. לא יכולתי להשאר אדישה למידע הסקסי הזה ונתתי לו את הטלפון. אירופה או לא אירופה, הבחור לא בזבז אף רגע וצלצל. העברית שלו היתה הרבה יותר טובה מהאנגלית שלי והמבטא המאוד קל שלו היה מתוק להפליא. הוא נשמע מגניב אבל מנומס, מעניין ומתעניין ובעיקר - אירופאי! קבענו שניפגש מתישהו בסופ"ש. ורק שתבינו את האירופה - בסיום השיחה הוא שלח לי סמס באנגלית שהיה לו ממש נחמד לדבר איתי. התרגשתי קלות.
בינתיים משחק הנראה-מי-עונה-הכי-לאט-לשני הסתיים ומצטט השירה צלצל ביום למחרת בעודי בדרך לשעור הציור שלי. מסתבר שהוא מורה לספרות במקומות פרטיים (ז'תומרת - גם ספרות וגם לא עני...), מכיר מקרוב את המקצוע שלי ומעריך, נשמע קצת נבוך ממעמד השיחה הראשונה אבל עם בטחון עצמי ומלאי של נחמדות. קבענו שנפגש מתישהו בסופ"ש.
מתחילים להבין מה קורה כאן? נכון הסתבכתי? אז זהו, שהלוואי שזה היה נגמר רק בזה!
אתמול יצאתי עם גולדי, חברתי היקרה. אני רגילה לצאת עם חברים בנים ולכן גם מאוד רגילה שכלום לא קורה על הבר. אבל גולדי סיימה סוף סוף את התזה שלה אחרי חמש וחצי שנות מעצר בית ואפשר שוב להוציא אותה לראות עולם. ליד גולדי אני מיד מקבלת את תווית הבלונדינית ואנחנו הופכות להיות מן צמד אטרקטיבי כזה של בלונד וחיוכים. זוג בנות שיכורות, נו. הגענו לבר כמעט ריק, בגלל המשחק של מכבי. הוא התחיל להתמלא כשאנשים הבינו שלא מתאים להם למצב רוח לראות את מכבי (שוב) מתרסקים. וכך, אחרי שעה וחצי בערך של הרבה מאוד שתיה וסיגריות, התיישבו לידנו שני בחורים מלאי אנרגיות וחיוכים וסיפרו לנו על המשחק העגום שנטשו עכשיו באמצע.
אין לי בעיה לפטפט עם אנשים על הבר. אני מאוד אוהבת את זה, בעיקר כשאני שיכורה. אבל לאט לאט הבנתי שקורה כאן משהו, וכשהבחור השני עבר לשבת מהצד השני של גולדי והשאיר אותי ואת הראשון אחד מול השני, התחילה לחלחל בי ההכרה: הבחור מוצא-חן בעיני. וגם אני בעיניו. הוא כהה וחתיך וחכם מאוד ומצחיק. וגבוה. הוא נולד בדיוק ביומולדת שלי (18/7), רק ארבע שנים לפני וקורא את אייטמטוב ו... אההממםם.. הוא גם מנשק ממש טוב!
בשתיים בערך התחלתי לשתות מים ובשלוש כבר הרגשתי שאני יכולה לנהוג חזרה הביתה. משכתי את גולדי מזרועותיו של ההוא ויצאנו משם, עליזות ומפזזות, לא אחרי שנתתי לו כרטיס ביקור מאולתר שעשיתי פעם, כשחשבתי עוד על להיות עצמאית במקצוע שלי. בשלוש ועשרה קיבלתי סמס: 18/7, את חסרה כאן!
כמה חיכיתי לסופשבוע הזה וכמה כמה הוא הצליח להסתבך לי. אני יודעת, אלה צרות של עשירים. אני גם יודעת שאני נבלה קטנה, עם כל העניינים המקבילים האלה. ואני גם מודה שכל הפוטנציאליים האלה שצצו לי מתחת לאף עושים לי לא מעט שמח על הלב. אבל בחיי, כבוד השופט – בחיי שלא התכוונתי!
ילדים - אנא מכם - עזרו למומו לעשות סדר בבלגן שהצליחה ליצור במו ידיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
