זה קורה לי בערך פעם בשנה, במיוחד בימי האביב שבין פסח לחופש הגדול (כן, יש לי חופש גדול! עוד שבוע וחצי למנאייק!)
בימים האלה, כשהסוף כבר קרוב אבל אי-אפשר ממש לגעת בו, כשהקיץ עומד בפתח, מתחיל לשלוח זרועות אימתניות ונשיפות מאיימות. בימים האלה של סיכומי השנה, בהם אני מרגישה על כל שריר בגוף ובמוח וברגש כמה קשה עבדתי כל השנה וכמה מגיע לי לקבל פרסי ניחומים. בימים האלה בהם כל פיסת אנרגיה שעוד נשארה בי מנותבת להכלה והחזקה של הילדים שמתקשים להיפרד ושל סטודנטים שהיסטריים לקראת הגשת העבודות האחרונות והמבחנים שבפתח.
בימים האלה אני חוטפת את ג'ננת השופינג.
זה קרה גם שנה שעברה, אבל השנה זה בא בגל גדול במיוחד.
קמתי ביום ראשון מותשת לחלוטין והלכתי לעבוד. סחרחורות וכאבי הראש ליוו אותי לאורך כל הבוקר. אחר-הצהריים עליתי על האופניים ונסעתי לקניון גבעתיים, שם נמצא רופא המשפחה החמוד שלי. אני רוצה מנוחה, אמרתי לו. אה, זהו? חייך. אין בעיה. עד מתי? עד סוף השבוע, אמרתי. גם שישי? לא, עניתי. שישי אני לא עובדת. אז הוא כתב: dizziness ואישר לי מיום שני ועד היום, כולל.
כבר ביציאה ממנו עברתי בסופר-פארם וביזבזתי כמעט 300 ש"ח על חומרי ניקוי לעדשות, מסיר איפור, כדורים נגד מיגרנה, מקדם הגנה שמריח כמו גן עדן של פיטז-בויין ופניסטיל ג'ל. הרגשתי מוכנה לקיץ!
ביום שני מרחתי על עצמי את מקדם ההגנה ויצאתי לקינג-ג'ורג'. המומחה של הרחוב הזה פגש אותי מיד כשסיימתי את ארוחת הצהריים הזולה שלי על הבר בקינג ג'ורג' (המסעדה). מוכנים וערוכים (ומלאי סבלנות ראויה לשמה!) התחלנו בסיבוב קניות מרגש ברחוב, שכלל שמלה בצבע ים, חולצה עם הדפס בגווני כחול מגניבים, חולצה יפנית שחורה עם פרחים גדולים לבנים, מכנסי חאקי מבריקים (הייתי חייבת, הם עלו רק 20 ש"ח), עוד חולצה שעלתה 10 ש"חים ווילון ממש מוצלח לאמבטיה. אחר-כך נכנסנו לסנטר ופינקתי את עצמי גם בזוג עגילים זולים בסגנון מיכל נגרין. כל הקניות ביחד עלו לי 250 ש"ח. זה עשה אותי הכי מאושרת בעולם.
למרות ה"מחלה" שלי, למכללה הלכתי בשלישי ורביעי. היה סיום מוצלח, שכלל בסופו מחיאות כפיים של הסטודנטים. אז בסדר, אולי הם לא מחאו לי כפיים אלא לסרטון שהראיתי להם (על המציצה והאינטרקום), אבל האוירה בסוף היתה חיובית וטובה. החלטתי שמגיעים לי עוד קצת פרסים. אז נסעתי לקניון עזריאלי וקניתי לי, סוף סוף, את בגד הים הכי יפה שהיה לי אי-פעם ב women only (בעקבות המלצות חמות של כמה מהקוראות כאן). ההסתובבות בקניון הזכירה לי ימים נשכחים בהם עבדתי בבניין העגול. נזכרתי שתמיד תמיד היו בקניון סנדלים נורא יפים, ופצחתי במסע חיפושים אחר הסנדלים שחיפשתי לעצמי עוד בקינג ג'ורג'. מצאתי אותם, מחכים לי ב"ספרינג" - שחורים, יפים, עדינים, מתאימים ליומיום אבל הולכים גם טוב עם שמלה, והכי חשוב: נוחים!
כדי שלא לקפח את הרוח, בערב - לפני שיעור הציור - עברתי בחנות הכי שווה למוצרי אמנות בפתח-תקווה וקניתי לי כמה צבעים חדשים שהחליפו בחדווה את הצבעים היבשים/מדוללים מדי שהיו לי בקופסה. היה תענוג לפתוח אותם ולצייר איתם. נשבעת לכם שהציור שאני עובדת עליו עלה מדרגה!
זה לא קורה לי הרבה. ברוב הזמן אני מאמינה שאני מאובזרת מספיק בחיי ולא זקוקה לתוספות. שיש לי מספיק מהחומר בחיי ושבמילא לא כדאי לי לבזבז את מעט הכסף שיש לי. ברוב הזמן אני יודעת ומאמינה שהשמחה בחיי מגיעה מהדברים העמוקים - מחברים טובים, מספר טוב, מציור מוצלח שיצא לי, מאהבה. אבל פעם בכמה זמן היא מגיעה, ג'ננת הקניות הזאת. חלון שנפתח לרווחה, מעיף לי מהארנק כמה מאות של שקלים, גורם לאושר גדול שתמיד מרגיש לי קצת זר ומפתיע, נותן לי ליטוף ענק של נחמה, ונסגר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
