יצאתי, רשמית, לחופש הגדול.
את סיום עבודתי בבתי הספר ליווה וירוס בטן אלים שלא נשמע כמותו בתולדות גופי בן ה(כמעט) 34. אחרי לילה ללא שינה של הוצאת נוזלים רב מימדית, מאסיבית ומכאיבה ביותר, נאלצתי ללכת להיפרד מעשרים ושישת מטופליי הקטנים. כולי מעולפת, לבנה, מיובשת ונטולת אנרגיות החזרתי להם את הציורים, הפסלים והסיפורים שיצרו במהלך פגישותינו המשותפות, חיבקתי אותם ואיחלתי להם חופש נעים. 25 מתוכם לא אראה יותר בחיים. אולי אולי באחת אמשיך לטפל בשנה הבאה, אבל גם זה לא בטוח כי יעבור עוד זמן עד שיואילו לספר לי במשרד החינוך איפה ואם בכלל אני ממשיכה לעבוד בספטמבר. ככה זה כשאין לך קביעות ואת מסתכסכת עם המנהלת שלך על עניינים אידיאולוגיים ו/או עקרוניים.
הוירוס ההוא נחת אצלי רק ל- 24 שעות אבל הרבה הספיק לקרות בינתיים, כולל שני ערבים של כוכב נולד. למרות שהוא לא מהמפנקים, קפץ אלי הקיבוצניק (כך נקרא לו בינתיים, באין שם אחר שעולה לי לראש) כדי להביא לי קולה. הוא קיבל על זה בוסט של נקודות בעדו, שמאזנות כרגע את כל הנקודות שאני אוספת, בעוונותי, נגדו. אז בסדר, אמרתי שאני לא אתפור תיקים יותר. אז אמרתי. אתם לא מצפים ממני להשתנות תוך פוסט אחד, נכון?
הטלביזיה היחידה שהוא רואה היא ערוץ הספורט, אבל הוא הסכים לראות קצת גם את הכוכב עם הסמרטוט שהייתי. בערב שאחרי כבר בא חברי הטוב והנאמן לראות איתי את החצי השני. אני לא יכולה להגיד שכל זה עשה לי טוב לבטן, אבל אני כן אגיד ככה: שגיא אוסי - גרסה מכוערת של אושרי כהן. הוא מעצבן אותי - להעיף. אלמוריש הורס ולא משנה מה ישיר, מזל האתיופית שרה מקסים מקסים למרות שיש לה פרצוף מעצבן ואת אמור אני רוצה בשלישיה, למרות שאני מבינה שהיא תעוף כנראה די מהר. עדי כהן דווקא היתה יציאה טובה. חבל שהקהל מקשיב כמו עדר לכל תנועת יד שצדי עושה. חובי מדליק אותי וההיא מניו-יורק טובה, אבל יותר מדי אהובה על-ידי השופטים ויותר מדי כוסית וזה עושה לי משום מה אנטי. כל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, איכזבו אותי בבחירת השירים שלהם. אני והחבר העלינו השערה שיש כאן מסחרה מטורפת סביב בחירת השירים ושאין מצב שהם בוחרים אותם לבד וללא שיקולים מסחריים כבדים. חבל! חוץ מזה שאף אחד לא באמת הפיל אותי ואני מתגעגעת למרינה מקסימיליאן בלומין. שאני אתחיל לראות ערוץ 24?
בין לבין, אחרי כל הפרידות מהילדים, עישנתי את הסיגריה האחרונה שלי לכבוד סיום השנה. אני לא מבטיחה שזה יצליח. בינתיים אני כבר שתי יממות בלי קופסת סיגריות משלי ועם שתי סיגריות ששנוררתי. אתמול הצלחתי לבדוק יותר מעשרים עבודות של סטודנטים בלי הפסקת סיגריה. זה היה קשה מנשוא. אחת אחרת הציעה לי לקנות לי קרטיבים או ארטיקים (דיאט, נו) שאשתמש בהם כפרס, במקום הסיגריה שעשתה את זה עד עכשיו. אם יש לכם רעיונות נוספים לפרסים שלא נוגעים בהכנסת עשן לריאות שלי - אשמח מאוד לשמוע. אחרת אני לא יודעת איך אשרוד עוד 150 מבחנים, 80 עבודות (12 עמודים באנגלית כל אחת) ודייטים מלאי ספקות ותיקים נערמים עם הקיבוצניק.
ניסיתי להרכיב עכשיו את הקליפ שלי לשיר האודישנים עם אושרי, חובי, אמור, מזל ורוני. מדליק. אבל נתקע לי באמצע של "רציתי לשיר" עם אושרי. אז בינתיים שיר קיץ אחר, מאוורר כזה, ששמעתי אתמול בערב ברדיו של הקיבוצניק ואני מתה עליו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
