הנה זה התחיל. אני לא בטוחה שאני אוהבת את זה, אבל יום אחד בשנה אני חוגגת את חיי, אומרת תודה על מה שיש, עושה התחשבנויות עם מה שאין, מפנקת את עצמי במתנות, מתענגת על חברים שזוכרים ועל משפחה שלא מכזיבה את מסורת השנים. יום אחד בשנה אני מרשה לעצמי לצפות. ומרשה לעצמי להתאכזב ולבכות. יום אחד בשנה אני מגלגלת על לשוני את מספר שנות חיי, מנסה שלא להביט לאחור ולקבל בחיבוק ואהבה את האיחולים לעתיד.
וביום כזה, שהוא יום של הולדת, אני שולפת מהארכיון את הטקסטים והמנגינות שהכי פחות צורמים לי, כדי שיהיה לי יום אחד של שקט, של חיוך, של השלמה.
לו יכולתי לחיות את חיי מחדש... בחיים האחרים הייתי משתדל לעשות יותר טעויות, לא הייתי משתדל להיות כל-כך מושלם, הייתי יותר רפוי, הייתי יותר טיפש ממה שהייתי, מעט דברים הייתי לוקח ברצינות, הייתי פחות מלוטש, הייתי לוקח יותר סיכונים, הייתי נוסע יותר, מתבונן ביותר שקיעות, מטפס על יותר הרים, שוחה בנהרות רבים יותר. הייתי הולך ליותר מקומות שלא הייתי בהם מעולם, הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית. הייתי משתדל שיהיו לי יותר בעיות אמיתיות ופחות בעיות מדומות. אני הייתי מאותם אנשים שחיו כל דקה בחייהם בצורה פוריה ושקולה... ברור שגם היו לי רגעים של אושר, לידיעתכם, רק מזה עשויים החיים... רק מרגעים. אך אילו יכולתי לחזור לאחור, הייתי משתדל שיהיו לי רק רגעים טובים. אני הייתי מאותם אנשים שלעולם לא הולכים לשום מקום ללא מד- חום, ללא שקית חימום לרגליים, ללא מטריה ומצנח. אילו יכולתי לחיות את החיים מחדש, הייתי נוסע יותר קליל, אילו יכולתי לחיות את החיים מחדש, הייתי חולץ נעלי בתחילת האביב והולך יחף עד סוף הסתיו. הייתי מסתובב יותר בקרוסלה, מתבונן יותר בשקיעות, משחק יותר עם ילדים.
(בורחס, ביום הולדתו ה- 85)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
