הי, את שם למעלה, צ'מעי: אני לא פונה אלייך בדרך כלל. כבר למדתי בחיים האלה לקחת אחריות ולפעול בעצמי איפה שצריך. אבל הפעם אני צריכה אותך. צריכה שתתפני בשבילי לאיזה חצי שעה או שעה, את לא תזדקקי ליותר, ושתעשי לי סדר בבלגן. אני תמיד עובדת כל-כך קשה כדי להשיג את מה שאני רוצה, מ'כפת לך שפעם אחת יהיה לי קל. אני אכין לך רשימה, את תעשי וִויש ווָוש והכל יסתדר לי. משם אני כבר אמשיך לבד. מבטיחה. הרי כבר הוכחתי לך שאני מסוגלת.
הי, את שם למעלה, את שומעת אותי? לא מבקשת הרבה, בחאייך. בסך הכל שתסדרי לי מנחה לדוקטורט שיעריך את הרעיון היצירתי שלי, ושגם יהיה פוליטיקאי מספיק טוב במסדרונות האקדמיה כדי שלא יהיו לי יותר מדי תאקלים. ועכשיו שאת כבר כאן, ומוכנה לעזור, תוכלי לסדר לי גם איזה גבר שיהיה מוכן לסבול אותי ליותר משבוע וחצי? ואני אותו? אני לא צריכה הרבה, נראה לי. אני צריכה פשוט. שזה יקרה כמו שכבר קרה לי בחיים, את יודעת, עם הרבה אהבה, מעט מחשבה (לפחות בהתחלה) ו... סקס איכותי. ואולי אולי גם שיהיה זה שאיתו אני אקים סוף סוף משפחה?... מה, הגזמתי??
הי, את שם למעלה, אל תלכי עדיין, טוב? את אמנם לא צריכה להשאר איתי, אבל את כן יועיל אם תתני את יריית הפתיחה, לעזור לי למלא מצברים לקראת הנסיעה הארוכה שעוד מצפה לי. אם לא אכפת לך, אז שלחי איזה חיבורון בין שתי העצמות שלי, טוב? רק חיבורון קטנטון. הגוף שלי כבר ידע לבד מה לעשות משם. וגם, לא נעים לבקש, ובכל זאת, בא לך למצוא לי איזו דירה נחמדה וזולה ליד החברים שלי? כדי שזה לא יהיה כזה אישיו לפגוש אותם בכל פעם מחדש... אני אעביר הכל לבד, אני אעצב הכל, אני אשלם שכר דירה. רק תמצאי לי מקום כזה? את הרי יכולה, נכון?
תראי, אני כרגע נורא עסוקה בעצמי. לא מבקשת שלום, ושתמגרי את העוני ושתתחשבי בזקנים ושתטפלי בנשים שאין להן זכויות בעולם ושתניחי לפליטים להיות איפה שהם רוצים. אני יודעת שזה גדול עליך. אולי היה יותר נכון לבקש קודם את כל זה. אבל אני כרגע בתוך הקוביה הקטנה שלי, ואת - נראה לי שאת טיפה מוגבלת.
את יודעת, אני לא פונה אליך אף פעם, אבל עכשיו אני קצת, איך לומר, אבודה. צריכה עזרה. מבטיחה לא להטריד אותך אחר-כך. אני אשקיע את הנשמה שלי בדוקטורט, בזוגיות, בבית. אני אסתדר. אולי אפילו אצליח מתישהו להחזיר את ההשקעה ולעזור לאחרים. את תהיי גאה בי, עוד תראי. תהיי נשמה ותני פה כתף, טוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
