חת שתיים שלוש ו... There is a house in New Orleans....
אז ככה, לדייט שלנו את יכולה להביא את הגיטרה (יש סיכוי שאת מנגנת יותר טוב ממני), שיר או סיפור שלך (ויש לך כאלה... ). אני יכול להביא טנור-בס סביר, שלל סיפורים (שלי כמובן) ויין.
עניין הזמן והמקום (כמו שאר הדברים) לבחירתך
להתראות
דניאל (במלרע !)
(דצמבר 2006)
לפעמים כשנפרדים מהתמכרות צריך לעשות את זה בשקט, בקטן. קצת כמו שאני מנסה לעשות עם החודשיים שאני כבר לא קונה לעצמי סיגריות כדי שאוכל עדיין לשנורר מחברים בלי שיגידו לי הנשמות הטובות שאני לא עומדת בדיבורי. בינתיים זה עובד. מקופסא ביום ירדתי לשתי סיגריות. גם משהו.
אבל לפעמים אין ברירה וצריך להודיע לכל העולם שמפסיקים. להתחייב. אחרת מתדרדרים נורא מהר שוב. וקשה לי להודיע את זה כאן, כי זה באמת מחייב עבורי, אבל אני הולכת לעשות את זה:
אחרי שלוש שנים, עשרות (אם לא מאות) דייטים, תקוות ענקיות, אכזבות כואבות, היכרות עם בחורים מקסימים שפשוט לא התאימו, התוודעות לתרבות של שוק בשר ושקרים, קשר נחמד של חצי שנה ועוד שניים של חודשיים כל אחד, הרבה תמונות מטושטשות ופרצופים נבוכים, כתיבה וירטואלית שנונה, הפיכת דייטים לידידים (כשאחד מהם הוא החבר הכי טוב שלי היום) וכמה התאהבויות חסרות פשר שלי בהם או שלהם בי –
אני נפרדת היום מהג'יידייט!
מומו שלום, לא ענית לי לסמס אז אני מבין שאת מתלבטת בקשר אלינו כמוני (:. ראשית,אני מקווה ששלומך הוטב ואת מרגישה יותר טוב. בקשר לשנינו: אני מרגיש שישנן נקודות חיבור אבל יש גם הרבה מהמפריד בסגנון החיים והטמפרמנט שלנו. נראה לי שהפער הזה לא יגושר ואולי עדיף לא להתעמת אתו לאחר שכבר ייווצר קשר רגשי עמוק יותר (וקל לי ליצור אתך קשר רגשי עמוק כזה. הפגישה אתך הייתה מרגשת עבורי. את אדם מקסים ואצילי בעיניי. בכנות. אבל נראה לי שלקשר זוגי בינינו צפויות מכשלות עתידיות ונראה לי, אם הבנתי נכון, שאת תמימת דעים אתי בקשר לכך אני מקווה שנתראה בנסיבות אחרות ובינתיים אני מאחל לך רק טוב. באמת!
אריק
(מאי 2007)
זה סוג של משחק, להיות שם באתר. אני בחרתי לעצמי את המהלכים הבאים: לא שמתי תמונה ומעולם לא היה לי מנוי. בלי תמונה לא פונים אליך. מהר מאוד הבנתי שזה יתרון, כי אני לא צריכה להתמודד עם פניות מטומטמות (ויש המון כאלה!). אז את החיפוש עשיתי בעצמי ומי שמצא-חן בעיני זכה לקריצה ממני, כך שיוכל לקרוא את הכרטיס שלי ולהחליט אם מתאים לו גם (קריצה, להדיוטות, זה אומר לשלוח משפט מהמוכנים כמו "אהבתי מה שכתבת. אשמח לקבל ממך תשובה" ואם הוא מנוי הוא יוכל לכתוב לי תשובה עם המייל/מסנג'ר/טלפון שלו). הסטנדרטים לפניה שלי היו קשיחים בדרך כלל: האם הבנאדם קורא ספרות יפה? ואם הוא קורא שירה אז בכלל ברור שאקרוץ לו ואחכה בקוצר רוח לתשובה ממנו!
הי מומו,
מדויקת זו אולי התכונה האחת שאני מעריץ בשירה. הבחירה בשימבורסקה (שעליה יש לי סיפור לספר לך בהזדמנות) הוסיפה משהו מאד מעניין לשיחה הראשונה שלנו כשתהיה. אני מכיר את השירים שלה בדיוק מספיק כדי לדעת שהם מצאו חן בעיני מצד אחד וכדי להשאיר המון שאני לא מכיר ואשמח לקרוא מצד שני...
ההיכרות דרך המילים הכתובות היא נעימה ולכן בחרתי לכתוב לך תשובה לפני שאני מתחבר למסנג'ר, זו גם הזדמנות נפלאה להתנסח במשפטים מלאים. העובדה שאת לא יכולה לענות היא מצערת אבל גם משעשעת, אני אתן לך הזמנות בסוף :)
אני שמח שחזרת אלי וסקרן לגלות את ההמשך ואני אתחבר תיכף למסנג'ר כדי לתת לך לבחור אם להתחיל להכיר במכתבים או בצ'ט, שניהם מעניינים בעיני. בדרך כלל אני שש אלי פגישה אבל יש משהו מיוחד במילים האלה (אני גם סקרן מאד לפגישה, לא להתבלבל).
מחכה לגלות מה ייקרה...
טל
(יולי 2006)
גם השכלה היוותה מוקד סינון. לא כי אני חושבת שמישהו שאין לו דוקטורט הוא לא ראוי, אלא כי סטטיסטית היה יותר סיכוי למצוא בחורים מהסוג שאני מחפשת כשאני מסננת את הפקטור הזה. ככה זה שם. הכל עובד על סינונים. חברה שלי עשתה תיזה על יחסי גברים-נשים רווקים בשנות השלושים שלהם. היא גילתה שגברים מאויימים בקלות מבחורות שיותר משכילות מהם. אז כך, עם התואר השני שלי ולקראת הדוקטורט, גם המסקנות שלה היוו שיקול.
מומו
לא בטוח שיש לי תשובה בשבילך, זה יותר ענין של תחושת בטן שנובעת ומההיכרות שלי עם עצמי. יש לי דרישות גבוהות ביותר מעצמי ומהסובבים אותי, ומהמקום הזה, יש מעט מאוד אנשים שאני מרגיש שמתאימים לי. אני מקווה שזה לא פוגע בך, באמת שהיה לי ממש כיף לדבר איתך (גם אם לא לפגוש). את מקסימה לגמרי.
עופר
(אפריל 2007)
עניין התמונה היה גורם מכריע בכל הסיפור הזה. בגלל שבחרתי שלא לפרסם את פניי בפומבי, נתקלתי בלא מעט בעיות עם המראה שלי. את קורצת, ואז חוזרים אליך. לעתים נדירות אין התעסקות עם התמונה בשלב הראשון. בעצם אף אחד מאלה שיצאתי איתם ליותר מדייט אחד לא ביקש ממני לשלוח לו תמונה. אבל הרוב לא ידברו איתך בלי לראות איך את נראית. אז לפעמים זה בעדינות: "את נשמעת מקסימה אבל אני מאמין במשיכה כבסיס להכל. האם תוכלי לשלוח תמונה?" ולפעמים קצת פחות "תשובתי היא: תשלחי תמונה!"
עכשיו, אחרי שבולעים את הבקשה הלא נעימה הזו (מה, הם לא הצליחו לקלוט ממה שכתבתי שאני לא מפלצת?) השאלה היא איזו תמונה שולחים. בכל אחת אני נראית קצת אחרת. מאף אחת מהן אני לא מרוצה. אם יש משהו בשלוש שנים האלה שגרם לי להרגיש הרבה פחות טוב עם עצמי זה עניין התמונה הזה. איזה סיוט! אז לפעמים לא עונים לי בכלל אחרי ששלחתי תמונה, לפעמים חוסמים אותי במסנג'ר מיד אחרי ששלחתי (לקח לי זמן להתרגל לעזות המצח הזאת!), לפעמים כותבים לי כמה אני חמודה או יפהפייה (בזמן שאני מתפתלת ומנסה להגיד שלא ממש. זו לא תמונה מייצגת...) ובכל מקרה תמיד בפגישות אומרים שאני לא דומה לעצמי!
התמונה ששלחת לי, איך לאמר... נניח שהייתי אחת מחברותיך, כנראה הייתי אומר לך שקשה לי לחשוב על בחירה גרועה יותר עבורך. היא מטושטשת, צולמה כנראה דרך חלון, לא רואים בה אותך והגוונים עושים תחושה שיש לך פסוריאזיס.
בחיי. אל תעלבי. זו פשוט תמונה גרועה.
אם יש לך תמונות נורמליות את מוזמנת לשלוח.
אדם.
(ספטמבר 2007)
התקוות, האכזבות, הפגיעות הקשות באגו, ההתאהבויות הלא-טבעיות, הרצון להיות כנה יחד עם החשש לפגוע ולהפגע. איך הכנסתי את כל זה לחיי, אתם שואלים, אחרי כמעט עשור שהייתי במערכות יחסים ארוכות, יציבות, בריאות במובנים רבים. אז התשובה היא זו: בשלוש השנים האלה הייתי בחמש חתונות-ג'יידייט בהן הזוגיות נראתה מאוד מבטיחה. גם לעצמי אמרתי שוב ושוב שהנה, עובדה שפגשתי כך את אמיר וארנון וטל וברק ואריק ורועי וליאור – אנשים טובים טובים שפשוט לא התאימו לי עד הסוף. או אני לא להם. אז אולי נכנס רק עוד פעם אחת ונכיר עוד מישהו כזה, שהפעם יתאים לי בדיוק?
אני אוהב אותך. זאת נקודת הפתיחה וכל מה שאני כותב עכשיו מושפע מהרגש הדי מוזר הזה שנקרא "אהבה", ושבאופן מוזר עוד יותר פיתחתי אותו כלפייך בלי שום סיבה הגיונית בשבועות האחרונים.
בלי שום סיבה הגיונית לא כי חלילה אני חושב שאת לא ראויה לאהבה, אלא כי אני לא מבין מהיכן הגיעו כאלה עצמות של רגש כלפייך.
...
ניר.
(מרץ 2006)
אין ספק שזה המקום הכי מגוון ועשיר להכיר בו בני-זוג פוטנציאליים. ולמישהי כמוני שכמעט אף פעם לא מושכת בחורים טובים שיתחילו איתה על הבאר, זה כמעט המקום היחיד להכיר. אבל המחיר כבד כל-כך! אני מותשת. אחרי שיטוטים ארוכים מאוד באתר אתמול, וכמה שיחות במיוחד לא נעימות עם בחורים שבכרטיס שלהם עשו רושם טוב דווקא, החלטתי שזה הזמן להתנקות. לא יהיה קל. התמכרות זו התמכרות זו התמכרות. אבל הגוף שלי מלא ברעל שצריך להוציא. ועדיף להתחיל עם זה ממש עכשיו!
מומו, האתר הזה יצא לי מכל חור אפשרי. ה ת מ כ ר ת י! וזהו.... מצטער אבל אני פורש, כנראה שיותר מדי פרצופים וירטואלים גורמים לי ללכת לאיבוד. כל הבית שלי מלא בקבוקי דייט קולה ריקים ובדלי סיגריות, ועוד אני חשבתי שאני בקושי מעשן! אז זהו, מתנתק מהמחשב, מהנשים הוירטואליות וחוזר לעצמי. ביי ביי דותן
(4 לאוקטובר, 2007)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
