אני עדיין לא בטוחה שאני מוכנה ובשלה לחזור לפה. לכתוב, לקרוא, להגיב, להיות בעניינים. אבל משהו אומר לי שאני אזדקק למקום הזה בזמן הקרוב קצת יותר. אז אני כותבת. חשוב לי לכתוב.
הרבה דברים נפלאים היו במערכת היחסים הזאת, אבל רגשות כמעט ולא היו. סיממתי אותם והם הלכו לישון. וכשהם התעוררו הם מצאו את עצמם כבולים בידיים וברגליים, וזה לא מצא-חן בעיניהם. הם התחילו לבעוט ולצעוק ולהשתולל. ניסיתי להסביר להם, ברכות, עם המון אמפטיה, בנימה של תראפיסטית מנוסה, שככה הכי טוב להם. שכשהם מתרוצצים חופשי הם מאוד מסוכנים - לעצמם ולסביבה. ניסיתי לתת להם עוד זריקת הרגעה, אבל הפעם הם לא נתנו לי. נראה לך? הם צחקו לי בפנים מלאות הבעה, נראה לך שככה תוכלי להחזיק אותנו כל החיים? לא חשבתי על כל החיים, ניסיתי לענות להם בטון אימהי. חשבתי רק על עכשיו. אבל אז התבלבלתי. כי אני לא מחפשת משהו רק לעכשיו. אני מחפשת בן-זוג שיהיה לי לחיים. ואני באמת לא יכולה לכבול את המסכנים לנצח. מתישהו צריך יהיה לשחרר, ובינתיים הם עוברים סוג של התעללות. ביקשתי מחבר שידאג להם לאוכל ולמחסה ועזבתי אותם בועטים ויורקים ומקללים את האמאמא שלי לכמה ימים. נסענו, אני והוא, לפריז.
פריז היתה מדהימה. שמש אביבית ושמים כחולים, אמנות, רחובות מהממים, אנשים יפים, מטרו, באגט מעולה, סטייק עסיסי. היה לנו כיף ביחד בפריז. פשוט, נעים, זורם. שכחתי את כל מה שהשארתי בבית. ואז צילמתי, בכיכר ווז', את התמונה הזאת:
וידעתי שזהו. שבלי הרגשות שלי חסר לי צבע לספסל שאני יושבת בו.
נפרדנו. הזמנתי אותו אלי אתמול ואמרתי לו שזה לא זה. שלא התאהבתי בו. שאני לא אוהבת. לא הצלחתי להבין איפה הוא בעניין. הוא גמגם משהו על כך שגם הוא, אחרי שלושת החודשים שעברו, התחיל לחשוב בכיוון. שמחתי שהוא מאפשר לי לשחרר את החבר'ה שלי בלי להדביק להם את העלוקה שנקראת רגשות אשם. בין אם הוא עשה את זה בשם האגו הפגוע שלו ובין אם גם הוא הרגיש שזה לא עובד, היה לכל השיחה בת החצי שעה טון מאוד הדדי. זה באמת הקל על העניין.
עכשיו אני ככה: הרגשות שלי עוד קצת כועסים עלי. הם יושבים בפינה, לא מאמינים שבאמת ובתמים חשבתי להשאיר אותם ככה לעד. אז אני לא מרגישה הרבה. מקסימום באסה קלה על שאני שוב לבד. והיתה להם רק דרישה אחת, שנאלצתי להסכים לה. שאני אשים את השיר הזה, של לאה גולדברג, אפילו אם אין כאן שום בכי ושום כאב. שימי! ציוו עלי. אולי ככה נתחיל להשלים, אנחנו ואת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
