תראה, אמרתי לו אתמול בלילה עם אף סתום. כלומר, סתוב. חוץ מכסף, יש לי באמת הכל בחיים. חברים ומשפחה ועבודה שאני אוהבת ועיסוקים כיפיים ומקום יפה לחיות בו. ועכשיו אני מחפשת זוגיות. סתם כיף וזיונים אני יכולה להשיג איפה ומתי שבא לי, זו לא חכמה (אמנם בעיקר אנפ חושב ככה, אבל באותו רגע האמנתי בזה בכל ליבי).
חשבתי שכבר שמעתי את עצמי אומרת את זה לא פעם בחיי לבחור. ואת הבחור מתקפל, לא נלחם עלי. וגם הוא התקפל. אבל לי אין הכל, אמר. אין לי חברים ואני רוצה שיהיו לי. לא תסכימי, נגיד, שנפגש פעם בחודש ככה לקפה? חשבתי רגע על הלו"זים הצפופים שלי ועל החיים והחברים והעבודה והתחביבים שאני מנסה לתחזק ואמרתי שלא. לשבת עם חבר לקפה – זה יש לי מספיק.
גם את זה כבר שמעתי את עצמי אומרת לא פעם. מה יש שם שגורם להם לרצות לשמור איתי על קשר בלי שיהיה לזה צבע זוגי? פעם חשבתי שהם פשוט דפוקים. גם הפעם אני חושבת שלבחור יש בעיות קשות, כולל הפרעת אישיות נרקסיסטית מהחמורות שנתקלתי בהן, אבל השיחה הזו היתה לי מוכרת מכדי להתעלם מהחלק שלי יש בה. מהעובדה שהם נהנים בחברתי אבל איכשהו נלחצים ממני. אמנם במקרה הזה לא עשיתי שום מאמץ לשחק את המשחק, כי מראש הבנתי שאין כאן פוטנציאל אמיתי, אבל אולי דווקא בגלל זה – מה לעזאזל כל-כך מלחיץ בבחורה שמחפשת, בפשטות, זוגיות?
האף שלי היה סתוב ומשכתי בו מדי פעם. אני מצטער שאכזבתי אותך, הוא אמר. לא היה לי כוח להסביר לו שהוא לא איכזב בכלל. שמיד קלטתי שהוא לא יכול לתת לי מה שאני באמת צריכה. אבל שההבטחה של זה ששידך שיש כאן מאטץ' מושלם, שביב התקווה, הציפייה לטלפון – הם אלה שעשו כאן את האכזבה.
סגרתי את הטלפון מותשת מחום השפעת ומזיעה. כל שטות אני חייבת ישר לקחת לגוף שלי. ואז התחלתי קצת לכעוס על שאמר לי בלילה הראשון שהוא בטוח ממחלות ורק בלילה השני "נזכר" ששכב עם ההיא מלפני שלושה חודשים בלי קונדום. ואז כעסתי עוד קצת, בעיקר על עצמי. נו נו נו מומו! את יודעת שלא שוכבים עם אף אחד בשלב הזה בלי קונדום, גם אם הזיון הוא סוף הדרך! המממ... אולי במיוחד אם הוא סוף הדרך? אז סימסתי לו שאני מבקשת שיעשה בדיקת איידס כדי שאני לא אצטרך לעשות עוד שלושה חודשים. הוא לא ענה. ומכיוון שלא סימנתי את "טוב-לב" או "התחשבות" כאחת מהתכונות המככבות אצלו, אני קובעת לי ביומן, שוב, דייט עם איכילוב בסוף דצמבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
