| 4/2008
זריחה
התעוררתי. קמתי אחרי לילה קצר מאוד בעל חלומות ארוכים.
גאונות שינוי היחס והערכה תמידית של משתנים במציאות הדינאמית והצפיה בכך מהצד.
סגירת מעגל.
אני יכול לשפוט בן אדם על פי שני שירים שהוא שומע ברצף שהם לא מאותו אלבום, אמן או סגנון.
אני לא אטעה.
השמש קמה מעל הבניינים, שנוצרו על ידי האנושות על חורבות הרים וגבעות... וביצות. וחול.
היא
קורנת ומשקיפה על הכל, וכרגע גם עלי, דרך החלון של החדר החדש בדירה החדשה
ברחוב החדש. יש האומרים שהשמש מחייכת, אבל אני אומר שאלה הם אנו שמחייכים
לקראת השמש. עוד אני אומר שאלה אשר אני מתקן קצת אגוצנטריים ביחס
לגלובליות של הכל.
הרגשה של אבק באוויר. שריפה בעיניים, גירודים
בעור ובאף, פקקים בלתי נראים (ולא של יין) בתוך הגרון. והתהליך התנקות
ההדרגתי שבא עם זה.
אני אלרגי לאבק, אבל לפעמים אני שוכח ואין תגובה קיצונית. מלמדים אותנו דברים שלא היינו צריכים לדעת עליהם, מתברר.
מזג
אוויר נעים, רוח נוחה הנושפת ונושמת דרך כל הדירה ומלטפת את גופי ואם מן
ציפור סקרנית ולא פוחדת הייתה רוצה, יכלה אף לעוף מחלון חדרי דרך כל הבית
ולצאת מהחלון בצד השני. אך למה לה? בשביל שעשוע זמני עבור בן אנוש שכמוני,
לפחות על פי המראה החיצוני, לדעתה?
למזלה ולמזלי (ולמזל כל הסובבים
אותי), אני לא מבזבז זמן יקר על נסיונות שכנוע ציפורים קטנות עם מחסור
באמונה עצמית לעבור דרך החלון שלי, וזאת כי אולי ואפילו אני לא אגויסט
משועמם וחסר תקנה שחשבתי שאני. חסר תקנה, כמובן. אבל אני יותר
קונסטרוקטיבי מזה.
המה לכם ולנו, לא ניסיתי ולא רציתי לקרוא את
הפוסטים ה"אחרונים", מכיוון שהמקום הזה היה מחוק עד ליום אחד מסוים שבא
לפני כמה ימים אחרים, בו התרחשה תקרית מעניינת והבלוג שב חזרה מהמתים, בכל
יופי גופתו הנרקבת וחסרת פואנטה עכשווית ביחס לגודל העולם כולו, ובמיוחד
העולם שלי.
אני מאמין שאני גם לא צריך לקרוא אותם כדי לדעת שעכשיו זה משהו שונה כאשר משהו זה הכל והכל זה אני. ואני זה הכל, בעולם שכולו שלי. ואני לא מצטער על שום דבר.
בדילי
סיגריות שעם הזמן עוברים את סדר הגודל בכמות שלהם את המסטיקים הדבוקים
למדרכה. שחורים מלכלוך תמידי, נעליים של אחרים, קורוזיה וזמן, הדברים
הקטנים והכמעט בלתי נראים האלה שתמיד מתחת לרגלינו הם התמימות שלנו. שבאה
והלכה, והתקדמנו הלאה, אך השאריות של הזכרה יהיו מולנו לתמיד, מתחת
לרגלינו, כמן אירוניה סמלית. שאני לא הולך להסביר כי מה לא, אלא פעולה זו
היא לעיסת המסטיק השחור והעברתו אליכם, עצלנים מדי בכדי להסתכל למטה, מתחת
לרגליכם. פעם זו זהו מסטיק שחור, פעם אחרת זה יהיה תהום. תתחילו להסתכל
לפני שיהיה מאוחר מדי, המלצתי החמה אליכם. אחרת עוד תגיעו לאותו חלום
שחלמתי פעם והמשכתי לחלום עוד הרבה פעמים, או יותר נכון לסופו. הבנת
פרופורציות בעולם הזה והמכונה האכזרית שחיה בשביל להרוס בסוף תעיר אותכם
משנתכם ותהיו מפוחדים מדי בכדי להבין משהו.
אל תבינו אותי לא נכון, אני
לא רוצה שתרימו מסטיקים שחורים מהרצפה ותכניסו חזרה לפה, אבל אני לא רוצה
שתתעלמו, ורק תסתכלו. ותפסיקו לעשן.
ותאמינו בעצמכם ואלה שאתם אוהבים, או חושבים שאתם אוהבים (ועוד תאהבו), כי זה מה שיתן לכם וכולנו כוח.
והעולם יהיה מקום הרבה יותר נחמד לחיות בו.
אני
שומע רעש של כנפיים וצל ליד החלון, עם שירה משונה. אז כן הייתה ציפור
מספיק סקרנית וחזקה, והיא יצאה היום ממני אל תוך העולם דרך כל החלונות
בבית זה, ביחד. ויש עוד הרבה כמוה מהיכן שבאה, אז תיכונו.
כי התעוררתי.
| |
| כינוי:
constantnines
בן: 36
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
