הרבה מעבר

הרבה זמן לא כתבתי

המון דברים קורים. בי, לי, לידי, בתוכי.

אין לי זמן לעכל את כל מה שמתרחש,

הכל עובר כל כך מהר

ואיני מצליחה לקלוט את פרק הזמן הארוך שעבר

מאז שהתגייסתי,

מאז שנגמרה המכינה,

מאז שניסית להתאבד,

מאז שלא ראיתי אותך,

מאז שאני כבר לא טירונית,

מאז שעבר שבוע ציר פיקוד,

ועבר שבוע עבודת צוות,

ועבר שבוע שטח, ושבוע אמצע

והנה, עוד שנייה אני מפקדת,

עוד רגע אדע היכן אבלה את רוב שרותי,

עוד רגע שוב הכל משתנה,

ושוב יהיו פרידות,

ושוב מתחלפים האנשים,

ושוב יהיו מבחני חברות,

ושוב אתחיל ללמוד דברים חדשים על עצמי,

ושוב אתפתח,

ושוב אצטרך לדרוש מעצמי יותר ויותר,

ולוותר לעצמי פחות ופחות,

ושוב האמונה שלי תתחזק,

ושוב דברים ישתנו,

ודברים אחרים יעמדו במבחן,

ושוב אלמד לנתק את עצמי ממה שמקשה עליי

עוד יותר מאיך שאני מנתקת עכשיו, כי אחרת.. לא אוכל להמשיך,

ושוב אשאל את עצמי מתי השתנתי כל כך,

ומתי גדלתי כל כך,

והנה, אני כבר לא ילדה

הנה, אני בת 20.