A superintelligent shade of the color blue

אני מנהלת מערכת יחסים עם עצמי וזה לא מלוכלך כמו שזה נשמע, 

זה גם לא קל, אני בתוך קשר זוגי זה לא קל. היכולת להריץ אינספור קווי מחשבה בו זמנית לא מאפשרים לי תמיד לישון בשקט, לקרוא בשקט או אפילו לשבת ברכבת בלי לנוע בחוסר נוחות. אני לעצמי היא בת זוג קשה, תובענית, ביקורתית ושאפתנית. 

 זה כבר הרבה זמן שאני יודעת את זה, כשטסתי לטייל הסתדרנו ממש טוב- מקום לינה, אוכל ובטיחות הם נושאים מאוד מוסכמים איתי, ככה שלא היו הרבה מריבות מסביב למקום הלינה, המזון או האנשים שאמשיך להסתובב איתם או שלא. אפילו ברגעים של עייפות לא מצאתי איפה לנגח את עצמי בנושא מי היינו רוצות שיחבור אלינו באותו רגע. 

לגביי שאר הזמן- ובכן אני לא חושבת שזה כל כך קל. למה מה שהיה קל בחו"ל לא קל כאן עכשיו. היא אומרת לי שאני עצלנית ולא עובדת מספיק קשה. שאני לוקחת משהו בקלות רבה מדיי או בצורה קשה מדיי ושאני לא עושה את זה טוב מספיק! אני אומרת לה שאני ככה או ככה והיא לא מסכימה. אני רבה עם עצמי ללא הפסקה בראש שלי. אני חיה יותר מדיי, בתוך החלל הקטן מדיי הזה ואם יש משהו שאנחנו יודעים שלא טוב לנו הוא ש2 אנשים לא משנה כמה אכפת להם אחד מהשני במרחב צפוף מדיי מוביל לפיצוץ.

מי שמכיר אותי לא יודע שאת רוב העולם אני מסננת דרך מליון פילטרים בצורת מחשבות וצבעים, יופי - כולם ככה. כן. אולי. אבל האמת היא שאת רוב הקשרים החברתיים שלי אני מנהלת עם עצמי בראש, העולם כולו יכול להיות מאוד רגוע- שכן במחשבות שלי סוער לעיתים יותר מהרגיל ואני מוצאת זמן לשבת לגלידה או קפה או תה עם חבר או חברה שיזכירו לי שהעולם אמיתי ושקורים בו דברים בלי קשר אליי ושכל הקשרים האלה והעולמות בראש שלי הם רק אצלי. האדם שחשבתי שכועס עליי - לא כועס עליי יותר משניפחתי לי בראש כי בשיחה הקודמת שניהלתי עם עצמי על היחס שלי לעולם קרו דברים איומים, פצצות התפוצצו ונשים וטף נשארו אלמנות ויתומים בחברה פטריאכלית . האמת לאמיתה היא שכמה שהעולם לא יהיה גדול ומאסיבי המחשבות שלי והעולמות שנבנים בראש שלי עלולים להיות גדולים יותר, מאיימים או צבעוניים או שמחים או מטורפים פי אלף מתמונת הבתים המתפוררים שיש לי בראש. 

אז אם אני חווה כל כך הרבה מהחיים בעצם דרך מליוני קווי מחשבה שלא נחים כמעט אף פעם האם לא כדאי שאמצא דרך להניח לעצמי, להשקיט את ההמונים הצועקים עם לפידים וקלשונים בוערים ולחתום על כמה הסכמי שלום עם עמים שעוד לא נראו מחוץ לקו הלבנבן של הגולגולת שלי למען איכות חיים טובה יותר? 

אם יש מספיק בעיות בעולם הזה שאני צריכה להתמודד איתן למה נדמה לי שאני מקשה על עצמי תמיד יותר משצריך במקומות האלה? ברור שלעבור לכפר לא באמת יעזור לי אלא לאבד את שפיות דעתי מהר יותר. ולמה אני מחפשת אנשים לריב איתם, אני חייבת להפסיק.

רואים?שוב הבחורה התובענית הזו דורשת ממני דברים. 

שיהיה סוף שבוע גשום, ממני וגם ממני. 

קמומיל.