סבא?

 אתה כלכך חסר לי.

אני לא יודעת למה אני בכלל פותחת את זה בבלוג לפני כולם, אבל אני חייבת להוציא את זה איפשהו.

אני כלכך אוהבת אותך, כלכך הייתי קשורה אליך.

כל פעם שהיינו באים אלייכם, אליך ואל סבתא ברמת גן, הייתי רצה אליך,

ונשארת איתך עד שהולכים.

היית יושב איתי, היית מספר לי סיפורים שעות על גביי שעות.

אני לא כלכך זוכרת הכל, הרב ראיתי מקלטות שצילמו אותנו ביחד,

אבא תמיד היה מתעד את השעות שהיינו ביחד.

נכון, הייתי רק בת ארבע שהלכת, אבל זה לא אומר שלא הייתי קיימת.

אני כלכך זוכרת אותך כאדם,

אני זוכרת כמה אהבת שוקולד,

כמה אהבת אותי,

וכמה אהבת לעשן,

ורק בגלל זה הלכת לי.

אני זוכרת איך תמיד הייתי לוקחת לך את הנעליים הגדולות שלך.

בקלטות רואים שאני מסתובבת איתם בכל הבית, ולא מוכנה להוריד אותם.

אני זוכרת כמה אהבת שסק, וכמה אהבת לקלף אותו,

אף פעם לא היית אוכל אותו עם קליפה.

סבא, אני צריכה אותך!

ואני בטוחה שאם היית פה איתי עכשיו,

היינו חבררים הכי טובים, כמו תמיד.

אני בטוחה שאם היית פה איתי עכשיו היית בשבילי כמו אמא, סבתא, טלי וענבר, [טלי- דודה שלי, ענבר- אחותי.]

שהן החברות הכי טובות שלי, והן הכי בעולם בשבילי,

 ואם הן ילכו? באמת שלא יהיה למה להמשיך לחיות.

לפעמים נדמה לי שאולי מחר תתעורר לחיים,

ואני משתדלת לא לדבר עליך הרבה, במיוחד לא עם חברות,

אבל אתה בראש שלי, כל הזמן.

ואני תמיד מדמיינת שאתה איתי, אבל זה רק בדימיון המעוות שלי.

נמאס לי לראות את התמונה שלך בכל אירוע משפחתי, וליד זה לראות שלט של "יזכור".

נמאס לי לראות את התמונה שלך מעל המיטה של סבתא, ולהבין שזה רק זיכרון שלך.

ואבא? אני חושבת שהוא הכי צריך אותך,

אתה הריי יודע כמה הייתם קשורים!

למה דווקא אתה מכל האנשים בעולם?!

ואיילת, וקרן, וסבתא!, גם הן צריכות אותך.

אתה יודע, אנחנו 5 אחים.

ראית את אותי, ואת ענבר..

יש גם את מיכל, היא בת 5, ואור, בת 3 וניר, בן שנה וחודש.

ואיילת? היא התחנתה עם ששי, ויש להם שניי ילדים, נעם בן 5 ושחר בן 3.

וקרן? התחתנה עם משה, ויש להם שניי ילדים, רועי בן 4 ורון בן 3.

סבא, מה אני אעשה ביום רביעי? שוב נלך לבית של סבתא בפעם העשירית, שוב לראות את כולם בוכים? עליך.

אני אוהבת אותך סבא,

בוא כבר, ואל תלך לי.

3> לירון.