והנה זה יצא והנה אני בוכה.

משהו הכי קטן יכול לשבור אותי עכשיו.

כי תבינו

לא קל בינכם,באמת.

לא תבינו לעולם.

אבל יש דברים שהורגים אותי

הדברים הקטנים ביותר

אבל ממש ממש הקטנים

פשוט הורגים אותי

מחסלים אותי

נמאס לי להסתתר

נמאס לי להחזיק בפנים

וגם אם אני לא אחזיק בפנים זה כבר לא ישנה שום דבר.

הלוואי והייתי יכולה לשנות דברים בקלות כזאת

אתה כל כך מושלם.

וזה כואב לראות את זה

איך הכל כל כך מצליח לך?

כולם אוהבים אותך

טוב לך בחיים

אתה מקבל הכל

אבל אתה לא מעריך כלום.

הקנאה אוכלת אותי וזה כל כך כואב.

והנה אני שוב חוזרת על המשפט

אני מקנאה באנשים שמקבלים בקלות את מה שאני נלחמתי עבורו.

אני לא מקנאה ביופי.

אני לא מקנאה בדברים שיטחיים.

אני מקנאה שאנשים מקבלים יותר ממני

זה הורג אותי

זה הורג

אני מקנאה בך. כל כך

למה אין לי את הדברים האלה?

מה חסר בי?

What's wrong with me?

נמאס לי שאנשים שואלים אותי שאלות ואין להם מושג שאני באמת לא יכולה להגיד להם.

נמאס לי שלכולם יש את כל מה שאני חולמת להשיג.

נמאס לי שאני לא מרוצה.

נמאס לי שאף אחד לא מבין.

נמאס לי שחסר לי דברים.

נמאס לי מכולם, כולם אבל.

אני באמת צריכה משהו שיפול משמיים ויעטוף אותי עכשיו.. בבקשה עכשיו...

אבל לפעמים, רק לפעמים זה מרגיש שאין פה אף אחד באמת.