הרבה זמן לקח לי לחשוב מה אני אכתוב פה.
אתם כנראה שמים לב, עבר כבר עידן (4 חודשים- קרוב) מאז שעדכנתי. (אולי אני מתלהבת יותר מדי, זה לא אתם, זה אולי אחד בודד שנכנס משעמום)
בכל מקרה, לקח לי הרבה זמן כי לא ידעתי מה לעשות
לכתוב פוסט עמוק וחופר על מה קורה, או לשים מילים של שיר ולהשאר מסתורית ואיכשהו עמוקה על הדרך.
הרבה זמן חשבתי והגעתי למסקנה, אי פעם צחקתי בבלוג הזה? איפשהו שם באיזה פוסט כתבתי משהו מצחיק?
השאלות האלה עלו כי זה לא יכול להיות, אני בנאדם שאוהב לצחוק ואוהב את זה יותר מכל דבר אחר, בטח שיותר מלכתוב פוסט עמוק ודכאוני.
אז מה המסקנה בעצם? נשבר הזין מלנסות להיות עמוקה כל הזמן
דיייי אני בת 14, יש לי כלכך הרבה זמן להיות עמוקה, אני לא באמת רוצה להזכר בעתיד בתקופה הזו כתקופה עמוקה, אני מעדיפה להיות ילדותית ומפגרת מאשר 'הו, אני בוגרת, פסיכולוגיה, משמעות החיים'
ואני מציעה לכולכם להיות ככה. ילדותיים ומפגרים כל עוד אתם יכולים, כל עוד זה לא עובר את גבול ה'את מבוגרת ויש לך ילדים, תני להם להיות ילדותיים'
כל עוד אין לכם אחריות חשובה בחיים חוץ מלהכין שיעורים ולהקשיב לאמא ואבא.

אבל כיוון שטיפה קשה לי להפרד כך, וחלק ממני כן רוצה לשים כאן שיר
אני לא אזנוח את החלק שרוצה, לכן הנה

Words like violence
Break the silence
Come crashing in
Into my little world
Painful to me
Pierce right through me
Cant you understand
Oh my little girl

All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms
Words are very unnecessary
They can only do harm

Vows are spoken
To be broken
Feelings are intense
Words are trivial
Pleasures remain
So does the pain
Words are meaningless
And forgettable

All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms
Words are very unnecessary
They can only do harm

Enjoy the silence

שיהיה לכם יום נפלא ושנה נהדרת, כי אני כנראה לא אעדכן בזמן הקרוב, אם בכלל.
דנה