+ Never Far Behind.

אז עבר הרבה זמן...

אולי יותר מדי זמן.

אבל כדי להגיע למקום שאליו אתה רוצה להיות בו צריך להתחיל לעשות את הצעד הראשון...

אם תינוק מסוגל להתחיל לצעוד, אין סיבה שילדה בת 21 לא תהיה מסוגלת.

הוא עזב.

נעלם כאילו מעולם לא היינו, 3 שנים של אהבה

הוא השאיר אחריו עיר שלמה שנחרבה.

מעולם לא הרגשתי כל- כך בודדה. נטושה.

חלק ממני כבר לא נמצא, חלק ממני רואה עולם, ואני תקועה כאן.

לפחות ככה זה מרגיש לי, כאילו הוא נטש.

הוא כנראה לא אהב כמוני, אם הוא היה אוהב כמוני, לא הייתי מרשה לעצמי.

הוא כנראה אהב את עצמו יותר.

רק חבל שגם אני אהבתי אותו יותר.

כבר חודשיים אני מתהלכת כמו רוח רפאים וזה לא שלא מתחילים, אפילו מתחילים יותר מדי.

אחד כל יום - בממוצע.

לא מתלהבת מזה, לא מתרגשת מזה. טיפשה.

רוצה רק אותו, שיחזור.

אבל מצד שני, לא מגיע לו אותי, נתתי לו הכל והוא רק הבין שתמיד אהיה שם, כי זה נכון.

אז במקום לחבק אותי ולשמור עליי, הוא ניצל את זה, והלך לחיות בלעדיי.

כנראה שהוא לא אהב כמו שאני אהבתי אותו.

כנראה שהוא אהב את עצמו יותר.

הבעיה היחידה היא שגם אני אוהבת אותו יותר.

תן לי להשתחרר ממנו.

אני לא רוצה יותר.

זה לא פייר.