The love for what you hide the bitterness inside

כבר חצי היום חפל עבר אט אט, הוא החליט לצאת החוצה, לספוג מעט שמש, לדעת את הסביבה מקרוב יותר, השמש ליטפה את עורו שכמעט והתרגל לטחב והלחות החשוכה הסוררת במבנה הלבן-קר.

קרניה העירו בחן את שיערו שהתבולל עד כמה שיכול ברוח שלהי הקיץ-התחלת סתיו, משב רוח חזק חם..

פסע הוא בדרך הישר מפתח המבנה עד לספסל בחצר האחורית הממוקם חצי בצל, חצי בשמש, תחת עץ מצוי, לצד צמח מטפס, טפילי.

ישב וחשב, מה כל "יקיריו" בעלי החופש, אחראים לחייהם שלהם, עצמאיים לגמרי והוא, הוא בין גדרות תייל סבוכות עויינות..

נחה עליו מן מועקה פתאומית שכזו, רגשות זעם, אכזבה, הרגשה של אי ניצול זמן נתון חשוב, עיקרי, חיוני הניתן לך במתנה, זמן קצוב, הרגשת תקיעות..

אך מהר החליט במוחו לצאת ממצב זה, איזו תועלת יביא איתו? ושיער לו את השעה המוערכת לפי צבע השמיים ומזג האוויר..

מהו חופש בעצם? כל חייו הבוגרים-(כך נהוג לקרוא להם לפחות) חיי חיים הניקצבו לו על ידי אותם צבועים (פחות מן המינימום אך עדיין) חסרי נקיטות מצפון, לפחות סיגלו להם יכולת זו, רומסי ראשים, חיי לצד אותם פלסטיק מעוצב לתפארת, זוהמה מטונפת מבפנים מעכלת עצמה..זהו חופש? לא הפירוש הכן של אותה מילה כה משמעותית בחיינו.. לא, לחלוטין לא, למעשה המצב בו הוא שרוי, החודש, חודשיים אותם עומד לחוות, הם יותר חופש מאותם חיים שעד עכשיו נאלץ בסוג של לית ברירה לחיות,למרות שניסה בכל דרך להמלט מהן..החופש האמיתי מצוי במקום בו נמצא באותו רגע, באותה שניה..