איש הרכבות

עוד שבוע עם רכבת ישראל. על יום ראשון לא אסביר רבות , התמונה אומרת הכל:

 [נקודת מבטו של חייל היושב ברכבת. על הרצפה. בשקע שליד הדלת...]

ולגבי יום חמישי , הו יום חמישי! כן , כמו כל יום חמישי ברכבת ישראל , כל פעם אני מופתע מחדש. וגם כאן הסיפור מתחיל מהבסיס.

עוד יום חמישי התחיל. בעצם לא סתם יום חמישי. הייתי עוד צריך לסיים שמירה. למעשה לא הייתי בטוח שאני אספיק להגיע לאוטובוס של 5:25 מהבסיס, אבל כמה אירועים מוזרים שינו את המצב , ועליהם עוד צריך לכתוב סיפור שלם. מכל מקום , הצלחתי להדחף פנימה [אל תוך האוטובוס] עם עוד כמה חברים שעשו איתי את השמירה , ועוד כמה שמנווטים את עצמם בדרכים אחרות. הזעתי לחלוטין מהריצה אל האוטובוס ,אבל אי שם האמנתי שהסבל שהיום הזה הביא עימו כבר נגמר , ולכן לא נפלה רוחי. אך עם הנסיעה האיטית באוטובוס אני וחברי התחלנו להבין שלא בהכרח נגיע לרכבת. בעצם זה יהיה מקרה מקרי ביותר אם אכן נגיע בזמן.

הוצאנו מהארנקים את הכרטיסים שהכנו מראש ועל קונספירציית הכרטיסים הזו עוד עלי לספר:

רבים תוהים כיצד המכונה שבודקת את הכרטיסים ברכבת עובדת. בעצם שמעתי תאוריות נרחבות על זה במהלך חיי הקצרים. למרות זאת אף אחת מהן מעולם לא אומתה , חוץ מהאחרונה עליה שמעתי באחד ממסעותי ברכבת:

<תאורית הכרטיסים הראשונה> כאשר אדם מכניס כרטיס לרכבת , נבדק רק דבר אחד , והוא האם הוא נמצא באחד הקצוות של המסלול שהכרטיס מציין, או ביניהם. אם כן הכרטיס יעבור.

בדיקה פשוטה לאמת את התיאוריה - קנה כרטיס מבאר שבע לתל אביב , והשתמש בו כדי לנסוע מתל אביב לבאר שבע. כמובן שהכרטיס יעבוד.

 (תחנת באר שבע צפון , תמימה מבחוץ.)

עוד במחשבותינו באוטובוס , והדלת נפתחה. המירוץ לרכבת התחיל. לחיפאים כבר מזמן אזלה התקווה. השעה הייתה 18:02 , והרכבת שלנו נועדה לצאת ב 18:08. כל החיילים שירדו מהאוטובוס נעו במרוצה שלא הייתה מביישת את הסיירות הקרביות הגדולות ביותר לכיוון הרכבת , נדחסים לקראת צוואר הבקבוק של הבדיקה הבטחונית. אני עוד חיכיתי לחבר שלי שיקנה בייגלה. זה הפך להיות סימן של הרכבת , וגם של הנצחון על הזמן. וגם על כך עוד ארחיב באחד הימים. הצעתי לשומר לפתוח תור כניסה רק לחיילים כדי שישחרר אותנו וזה עבד.

אני וחברי קנינו מראש כרטיסים מבאר שבע לתל אביב [על סמך תאוריית הכרטיסים הראשונה] , וכך יכולנו לדלג על התור האינסופי למכונות הכרטיסים. אותם תורות בהם אנשים משלמים על כרטיס שעולה 56 שקלים , באמצעות הרבה מטבעות של 10 אגורות. האימה... היו לי עוד הרבה כרטיסים כאלה שצברתי , אז נתתי אותם לחיילים אקראיים שפגשתי. במילא הם חיילים , אני אף פעם לא מבין למה הם צריכים לקחת כרטיס ורק אז לעבור , אם במילא הם לא משלמים. אז גם את מכשול התורות הנצחיים ניצחנו. נותר עוד רק להגיע לרכבת עצמה , שזה כבר טריוויאלי. קניתי גם קולה בדרך אי שם. אך המסע עוד לא תם!

עם הכניסה לרכבת המוני אנשים דחסו בנו , ולחילופין דחסנו אותם עד שהצלחנו לעלות לקומה העליונה של הרכבת הדו קומתית, שעל אף היותה דו קומתית היא חסרת מקום בעליל. מצאנו שם מקום לשלושה אנשים (!) , עובדה שידועה להיות אחד השיאים הגדולים בכל הזמנים של הרכבות ביום חמישי. ואכן התיישבנו. באופק ראיתי את החבר הידוע שלי שיודע לנווט את דרכו גם במצבים הקשים ביותר. תהינו איך הוא הגיע לרכבת לפנינו, אבל כל זאת תעלומה שייתכן שלא תפתר בזמנים הקרובים. למעשה הוא לא היה באופק אלא רק בסוף הקרון , אז התקשרתי אליו וביקשתי שיגיע. כשהתפנה מקום לידי הוא התיישב. באופן מפתיע בתחנת נתב"ג התפנו שני מקומות. וכאן עשינו את הטעות המרה של להותיר אותם פנויים... תוך מספר דקות אכלסו אותם משפחה שבנויה בעיקר מתינוקות. אולי בעצם רק מתינוקות. הייתה את הגברת שהחזיקה את התינוק הצרחני , ועוד שני תינוקות גדולים יותר שהכו בו נמרצות ובתדירות קבועה. נדמה כאילו הם חלקו בתפקיד החשוב הזה , כך שכל אחד מהם יזכה להכות בתינוק הקטן במידה שווה.

ידיד רחוק שהתיישב בסביבה הציג תיאוריית קונספירציה על התזמון של הרכבת ומדוע הזמנים בה מתקלקלים תמיד. היה זה הסבר מרענן למדי. עוד לא הגענו לקריית גת , וחשבתי שזה כנראה זמן טוב להסתכל בשעון. פתאום הבנתי שעכשיו כבר 19:25 ועדיין לא הגענו לקריית גת. והרי שבלו"ז של הרכבת כתוב שהיא צריכה להגיע לבאר שבע ב 19:30. שוד ושבר. התסכול ניכר בפניהם של נוסעי הרכבת שנאלצו לשמוע את שלושת התינוקות הצרחניים ולחילופין את אימן הצרחנית , בעוד שאינם יודעים מתי תגיע הרכבת ליעדה , כי כמו כל דבר ברכבת ישראל , אף פעם אל תסמוך על הלו"ז.

עצרנו בדרך בכמה מפגשי רכבות במקומות חוליים למדי היכנשהו בין קריית גת לבאר שבע. מתברר שלרכבת שלנו היו הרבה מאוד פגישות בנסיעה הזו. שש לפי ספירה שלי. קשה לי להבין למה הרכבת לא יכולה להפגש מחוץ לשעות העבודה. כבר לרוב נוסעי הרכבת ידוע כי מפגש רכבות הוא סוג של תקלה גנרית ברכבת. כל תקלה היא סוג של מפגש רכבת. גם די נוח לדבר על זה ככה ,מתברר. במקום להגיד שהקרבורטור התקרבר ,אפשר לומר - שמע אחי , יש מפגש רכבות..

הנסיעה הזו נמשכה עד אין קץ , אך הסתיימה ב 20:07. [בעוד שהלו"ז טוען שזה ב 19:30]. הייתי דורש את הכסף חזרה על הכרטיס , אבל באמת שלא שילמתי כלום...

תודה שבחרתם לנסוע ברכבת ישראל.