איש הרכבות

מעשה באותו אוטובוס אגדי , אבל עליו עוד אספר בהמשך.

אותו יום ראשון מוזר התחיל בנסיון להגיע לבסיס , משימה שהיא אינה טריוויאלית כידוע.

אך הייתי אופטימי הפעם. אחרי שבוע שבו הרכבות פסקו מעבודתם חשתי חוסר בטחון ברור בנסיעותי ברחבי הארץ באוטובוסים,

ועל כן לא סיפרתי דבר לקוראי הבלוג באותם הימים.

ברכבת הכל די ברור , החישובים כבר נעשו. קל לחזות את האיחורים.

ואותו יום כך התחיל. הורי הסיעו אותי באדיבותם לתחנת הרכבת באר שבע צפון.

ירדתי מהמכונית , נכנסתי וכמובן שקניתי כרטיס. צריך לנצל את האפשרות לקנות כרטיס בכל מכונת כרטיסים ,

כי מי יודע.. בימים אלו של פורענות וחוסר וודאות אפשר להתקע אי שם , חסר כרטיס וחסר הזדמנויות לשרוד.

כל זאת עבר בשלום. ואספר גם שאל לכם נוסעי הרכבת לקחת את כל מה שסופר כאן כמובן מאליו. זכורים לי ימים

רחוקים שבהם שערי הרכבת היו סגורים , או לחילופין מכונת הכרטיסים לא פעלה. זכור לי אף יום אחד שבו מכונת הכרטיסים

לא אהבה את הכרטיס שלי , ואל לנו לדבר על אותו היום שבו הכפתור ת"א היה חסר ברשימה. אכן תמונות קשות.

עברתי עם הכרטיס שזה עתה קניתי , משמאל הסתכלתי על המוכרות האנושיות של הכרטיסים. זכרתי את אותה המוכרת שנמצאת שם מימין,

עוד מהתקופה לפני שהייתי חייל. גם באותה תחנה ישנה וחולית של באר שבע צפון , שהיום כבר אינה פועלת.

עולם תחנות הרכבת הוא מסובך.

מימין הייתה את החנות קפה ההיא. אף פעם לא קניתי בה כלום , אולי בגלל שפחית קולה שם עולה בערך 9 שקלים,

ויש שם כמה דברים שעולים בסדר גודל של 34572358345.734856832745E4563456456 בכתיב של מחשבון מדעי.

אז ויתרתי גם הפעם.

היו שם את המדרגות הנעות הרגילות שעולות למעלה אי שם. כשמסתכלים מלמעלה על האנשים שעולים ללובי שלפני הרציף,

אפשר לדמיין שמדובר בתצוגת אופנה. כל אחד עולה כשפניו לכיוון אחר , עם בגדים אחרים או כומתה אחרת. אולי הם לא שמים לב

לזה בכלל.

היו בלובי כל אותם אנשים הרגילים של יום ראשון. כל אחד מהם איש רכבות מנוסה בעצמו , אולי אף יותר ממני. קשוחים באמת.

תמיד אני תוהה על מה הם חושבים , האם הם יודעים משהו על הרכבת שאתה כלל לא יודע , או בכלל.

יצאתי החוצה אל הרציף. ראוי לציין שנהגתי לראות אותו מהצד השני מאז ומתמיד , אך באחד הימים כל הנוסעים לתחנות הצפוניות הועברו לרציף הזה.

אך כל זאת סיפור אחרת על רכבת אחרת לגמרי.

בדרך פגשתי חבר ותיק מאותה הרכבת. ועוד אחד נוסף. יחד חשבנו על מיקומו הנוכחי של האחד שיודע לנווט את עצמו. מאז ומתמיד חשבנו

כיצד הוא מנווט בדרכיו העקלקלות , ובכל זאת מגיע ליעדיו. אולי יום אחד הוא עוד יעביר את הידע שלו להמונים, ובעיות התעבורה העולמיות ייפתרו.

אך כל זאת בינתיים רק חלום.

התקדמנו לקדמת הרכבת ועלינו. הצלחנו אפילו לשבת , הישג מרשים למדי עבור יום ראשון.

לא ברור לי אם מדובר בנסיון שאני וחברי לרכבת צברנו , או בסתם מזל. אכן נקודה למחשבה.

הצלחתי לישון רוב הנסיעה , עובדה די משמחת כי לא רציתי לחזות בכל מפגשי הרכבות , ובכלל בתחנות להבים ונתב"ג שמצליחות להטריד אותי בכל פעם.

התעוררתי כשהרכבת עוד הייתה בת"א השלום , ולכן היה עוד זמן להתארגן לקראת הנחיתה בת"א מרכז [סבידור [ארלוזורוב]].

שמתי לב שהשעה הייתה כבר 9:40 , זאת אומרת שהרכבת איחרה [ובגדול] , וגם אין אוטובוס. אבל לא הייתי קטן אמונה.

הובלתי את השיירה החוצה אל כיוון איזור האוטובוסים.

ראיתי את איש הבייגלה אי שם בין הברזלים המסתובבים , אבל לא רציתי הפעם. אולי בגלל שלא באמת ניצחנו את הזמן. לפחות ככה חשבנו.

הגענו לאותה הפינה משם ממשיכים עד האוטובוסים. מרחוק ראינו אוטובוס די אדום. התגובה האוטומאטית בתור חייל היא להניח שמדובר באוטובוס

149 , אוטובוס קשוח שנחל קרבות רבים ומאבקים של ענקים , קרבות אליהם אני עדיין לא מוכן. אך עליו עוד אספר באחד הימים.

אך מאחר ואיחרנו באופן משמעותי , היה ברור שלא מדובר באותו האוטובוס. למעשה כבר לא היה ברור מה האוטובוס הזה , למה הוא אדום , ולמה הוא שם.

אחד מחברי אמר כי ללא כל ספק צריך לרוץ ולהגיע אליו , כדי לברר את העניין. רצנו במהירות אל האוטובוס והסתכלנו על הנהג. השלט הורה 949.

מעולם לא ראיתי אוטובוס עם מספר כזה. חשבתי כמה שניות , ואז שאלתי את הנהג. הוא אמר שהוא מגיע לבסיס. אכן נס מדהים.

עלינו בריצה על האוטובוס , והוא בכלל לא הבין למה אנחנו כ"כ ממהרים. ברור שהוא לא ידע דבר על אוטובוס 149 ועל הקרבות הקשים שהוא מנהל יום יום , שעה שעה.

מיד חיפשנו מקומות על הרצפה , אבל אז התברר שהאוטובוס כמעט ריק. ישבתי והנחתי את התיק שלי לצידי. נצחון כזה לא נחלתי זמן רב.

האוטובוס נסע עד הבסיס ,ואכן הגענו. סה"כ שעתיים וחצי זמן הגעה לבסיס. זמן מרשים ממש בהתחשב באיחור הרכבת.

למרות זאת , עד עכשיו לא ברור מה קרה שם , ומיהו אוטובוס 949. אנשים לא מאמינים לי כשאני מספר את הסיפור הזה , אבל הקו הזה קיים.

נמצא שם איפשהו בין הכבישים , כנראה מחכה או משהו כזה. לא באמת ברור למה.

וכל עוד אני איש הרכבות אני אחפש אותו,

ואני גם אמצא בסוף.