| 10/2007
 אוטובוס 380
בתחילת סופם של שבועיים אינסופיים בבסיס [שדבריהם עוד ייכתבו באחד הימים בספר - השומר ה16],
יצאתי החוצה אל מקום שבו התאורה אחרת , והוא מסמל את תחילתו של החופש.
הלכתי לכיוון הטרמפיאדה עם עוד עשרות [או מאות] חיילים שנדחסו בדרכים שונות ומשונות בין המעברים שבגדר הברזל המוזרה,
מחכים כולם לאותה המכונית שתושיע אותם.
ועוד הוספתי לראות אי שם את זה היודע להתגלגל למקומות הנכונים , והאחת שהכרתי עוד מתחילת סיפורי.
המתנתי גם אני בטרמפיאדה עם שניים מחברי שמצאו במהירות את דרכם למכונית המתאימה , ואני עוד המשכתי לחכות.
הזמן עבר , אבל האוטובוס לו כולם קיוו עוד לא נראה באופק. למעשה הוא לא נראה גם במפות או בלווינים מאחר והוא בכלל לא תכנן להגיע.
המשכתי להמתין עם אותה האחת , עד שלבסוף הגיע אוטובוס קצת דומה אך אחר. האחת שאלה אותי האם מדובר בבחירה הנכונה לעלות על האוטובוס.
לאחר מידול מחושב של המצב הנוכחי ובכלל , הגעתי למסקנה החותכת שהאוטובוס המדובר הוא ככל הנראה האופציה היחידה לצאת משם , וכך היה.
היה כבר די מאוחר , ונדמה שלא נספיק להגיע לרכבת ישראל , אותה הרכבת שלמדתי להעריץ זה מכבר.
למעשה הפעם קיוויתי שהיא תתעכב.
הרכבת אכן התעכבה , אך אני התעכבתי עוד יותר באוטובוס. משום מה חיילים רבים ירדו בתחנות מוזרות למדי , שלדעת הכלל אין שום סיבה לרדת בהן.
מובן שאנקום בהם על כך באחד הימים.
האוטובוס לבסוף הגיע ליעדו. הפעם לא קניתי בייגלה , כי כבר החכמתי והבנתי שאין הוא עוסק בנצחון על הזמן , אלא בנצחון היחיד שאינני תומך בו,
ועל מעלליו של איש הבייגלה עוד אספר באחד הימים.
נכנסנו במרוצה אל תוך היכל הרכבת , באמצעות כרטיסים שהוכנו מראש כמובן. האחת שאלה בחור שעמד שם :
"סליחה , האם ידוע לך אודות רכבת שעברה ?" , והוא נראה כאילו לא שמע את שאלתה.
הבנתי שעלי להשתמש בכישורי השפה שלמדתי זה מכבר בשמירות ארוכות , ובכלל ברחבי הארץ. אמרתי לו : "גבר , איפה הרכבת , אחי ?"
הוא מיד הבין את דברי ואמר לי שהרכבת כבר מזמן עזבה את התחנה. די מוזר , אבל הרבה אנשים אומרים לי את המשפט הזה לאחרונה.
אולי זו חלק מהאחריות שלי בתור איש הרכבות.
החלטתי שעל אף הכל אגיע הפעם הביתה בשעה שהצבתי לעצמי, ולא אבחל באמצעים הנדרשים לכך.
קראתי לאותה הגברת , ויצאנו במהירות אל מחוץ לרציף ובחזרה למקום שהוביל אותנו פנימה. בדרך החלטתי שעלינו לקנות כרטיס נוסף.
נזכרתי באותה הוראה צבאית המונעת מאיתנו לעשות זאת. הוראה שנכתבה ככל הנראה ע"י אדם בכיר מספיק כדי שיהיה לו נהג ,ועל כן לא אכפת לו מאותם חיילים שעומדים בתורים , מפספסים רכבות ונלחמים את מלחמותיהם האגדיות בכל שבוע ובכל יום.
פתאום ממש רציתי לקנות כרטיס.
לאחר השלמת המשימה הזו , יצאנו החוצה לחפש את אוטובוס 380. אוטובוס שידוע באכזריותו ,
ועם זאת ברחמיו כלפי אותם אנשים שלא עלה בידם לנסוע ברכבת ישראל,
או בכלל עבור אלו שמאסו ברכבת , או שלא ירשו לעצמם להמתין זמן של שעה שלמה עד הרכבת הבאה לדרום. למעשה יש הטוענים שעדיף לרכב על גמל.
ראיתי מרחוק את האוטובוס. האמת שזה לא היה טריוויאלי בכלל , כי הוא היה מוקף בכמות עצומה של אנשים.
נדחפנו אל התור , כאשר עוד לא הכנסתי את התיק שלי אל תא המטען. אותה האחת שאלה אותי מתי אכניס אותו. למעשה היא צדקה.
אין סיבה לעמוד בתור לאוטובוס אם אתה לא נחוש מספיק ,ומאמין שתצליח להכנס. זרקתי את התיק שלי לתא המטען וחזרתי אל התור.
הפעם נחוש הרבה יותר.
אולי בצדק. הייתי האחרון שעלה. אחד הנוסעים אמר לנהג שצפוף ושהוא לא יכניס עוד אנשים , והנהג ענה לו : "כשבחוץ יש מקום , כשבפנים צפוף".
זה בערך אמר הכל. בדרכים לומדים הרבה על בני האדם , אבל בעיקר כאשר הם בתוך האוטובוס ואתה בחוץ.
הערצתי את הנהג על כך שהכניס אותי , אבל הנסיעה לימדה אותי עליו עוד כמה דברים.
רק כשעליתי הוא מלמל משהו על המראה שאני מסתיר. התכופפתי ככל האפשר והוא הפסיק את המלמול.
הנסיעה הייתה כמו גלישת extream במהירות לא מוגבלת. עמדתי כל הנסיעה ליד הנהג והחזקתי בברזלים שונים.
אבל את אופיו של הנהג קהל הנוסעים גילה רק אחרי כמה עשרות קילומטרים , כאשר קיבלתי הודעה.
הוצאתי את המכשיר הסלולרי מהכיס , והוא נזף בי על כך שזה מפריע לו. לא הבנתי בדיוק מה הפריע לו בזה ,
והנחתי שלא מדובר בשדה המגנטי של כדור הארץ, שהרי הוא משפיע בעיקר על יונים.
לבסוף התברר שמדובר באור , כאשר אחת הנוסעות ביקשה להדליק את האור של הקריאה והוא סירב בתקיפות.
מוזר למדי , בהנתן שלוח המידע של האוטובוס היה כולו מואר. תהיתי איך הוא הסתדר עם כל הפנסים ברחוב ועם כל שאר המכוניות שהשתמשו בפנסים.
הנסיעה לבסוף הגיעה לסופה. היה די קשה להתקשר לאיש הקשר הבא שייקח אותי ליעד הבא , אבל הצלחתי להסתיר את האור בלי שהנהג יראה.
מעניין האם הידיעה על קיום אור מפריעה לו , כי אם כן , אני מקווה שהוא לא קורא את החלק הזה.
המסע שלי נגמר בשעה 20:00 , זמן יציאה מהבסיס 17:15. סה"כ 2:45 זמן הגעה. היה כבר גרוע מזה...
וכך הסתיים היום. עלי לציין שלא פשוט להיות איש של רכבות בתוך אוטובוס. ידוע לכל שלהיות דג במים זה קל ,
אבל לא כל אחד יכול להיות תות משומר בתוך בריכת כלור.
נפגש כבר ביעד הבא,
איש הרכבות.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
איש הרכבות