|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 אנשי הרכבות
אני מצרף בזאת טקסט שמסר לי אדם מאוד כשרוני. הוא איש רכבות קשוח , אך בבירור יודע לבטא זאת במילים טוב ממני,
ואולי מכל איש רכבות אחר הידוע באופק ובכלל.
הקטע נקרא : "אנשי הרכבות".
בבית נתיבות פסעתי, כעולל צעדיו מחשב. ולכל צד לו פניתי, בן אדם מהורהר ודואב.
מדוע לא באה, נושפת? מדוע ריקים הפסים? כיצד אתרץ העכבת? וממון רב עולים כרטיסים.
תמרות עשן באופק, רעש והלמות גלגלים, ונוסעים בהולם דופק, תקווה במכונה תולים.
עת הגיע לבסוף לוקומטור (=קטר) נשמעת אנחת רווחה, אך עת ראותם הקונדוקטור (=כרטיסן) מושבתת כעת השמחה.
"קרון אחד שבק, ולכן חסרים מושבים, ועקב שעת הדחק, ראשונים עולים חיילים"
נשארים נוסעים על ספסל, יושבים בראשים מורכנים, המקום ברכבת אזל, והם עדיין ממתינים.
לא כתבתי שירי לחינם, לשפוך טרוניות שבלב, ובסוף הפזמון יש גם - מוסר השכל מלבב.
אם רצונכם להגיע מהר - סעו בחברת ה"מקשר" (=הגלגול הקודם של חברת "אגד". למעשה אגד היא איגוד של מספר חברות תחבורה שפעלו בארץ לפני קום המדינה.)
| |
 איש עם מזוודה מובן שכהרגלי אפתח בסיפור על אותה הרכבת שמלווה אותי בדרכי מאז ומתמיד. וסיפור שהיה כך התרחש -
עוד באותו יום חמישי האחרון ישבתי אי שם במקום רחוק הידוע גם בתור הבסיס. מקום מגוריהם של לוחמי רכבות רבים , שאת דרכיהם וחוכמתם למדתי להעריך זה מכבר. ובאותו הזמן נפרד ממני איש ולוחם רכבות דגול , וידעתי שעלי לצאת לדרך.
אל העולם החיצון באו איתי איש מידור ואיש גבוה שלמדתי להכיר בדרך אל המכונית שתיקח אותנו החוצה. אותו איש מידור הציל אותי פעמים רבות מההמתנה הארוכה בטרמפיאדה שליד הבסיס , וכך גם תכנן לעשות הפעם. האיש הגבוה יצא מטווח הראיה עם האופניים , ויצאנו לדרכינו במכונית אל תחנת הרכבת הרחוקה, הידועה גם בתור ת"א מרכז סבידור ארלוזורוב צפון.
בדרך עברנו דרך הטרמפיאדה למען אותם אלה שלא התמזלו. זכרתי שהייתי פעמים רבות אחד מהם , ועוד אהיה פעמים רבות , ולכן אני רוכש להם כבוד. הצטרפו אלינו שניים , אחד המנווט בדרכים והאחרת דוברת רבות. המנווט בדרכים הציג את רעיונותיו המהפכניים לנסוע דרך תל אביב האוניברסיטה , אך חברי לנסיעה התנגדו בתוקף. אני התנגדתי מיידית מאחר שתחנה זו בעלת שם קצר משמעותית יותר מאשר התחנה המיועדת , ומובן שלא רציתי להגיע לתחנה כזו.
לבסוף הסתיימה הנסיעה ועזבנו את המכונית. הודיתי לאיש המידור ויצאתי מן הרכב והלכתי בדרך שנועדה לי אל התחנה. אחד מחברי לנסיעה טען שהוא נוסע לחיפה. נזכרתי בתחנותיה המנוכרות של אותה העיר , שתעתעו בי פעמים רבות במסעות ארוכים, ואף באותה תחנה עזובה שרכבות לעולם לא עוצרות בה. אף נזכרתי במוניות , ושאלתי אותו האם הוא אי פעם נסע במונית חיפונית. הוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדבר.
לפתע התחיל לרוץ. רצתי אחרי ושאלתי במה מדובר , והוא אמר שהרכת תגיע בקרוב. ידעתי שאין לי סיבה למהר שכן השעה הייתה 18:10 , והרי שהרכבת לבאר שבע מגיעה ב 18:05 לתחנה בת"א. כלומר , יש לי עוד זמן רב מאחר והרכבת מעולם לא הגיעה בזמן ביום חמישי. למעשה לא ברור אם היא אי פעם הגיעה לפני 18:15. אך הצטרפתי למרוצתו של אותו חיפוני מאחר שבהחלט משעמם להתהלך לבד בדרך שכזו.
הכניסה לתחנה הייתה די ריקה באופן מפתיע. הצגתי את החוגר ונכנסתי. מימין ראיתי את אוטובוס 380 ותור ארוך של אנשים שמחכים להכנס אליו. לא הבנתי איך ייתכן שהוא נמצא שם בשעה כזו , אך לא הססתי והתקדמתי לעבר תחנת הרכבת. האוטובוס המדובר רימה אותי כבר יותר מפעם אחת, ואני לא אוהב לחזור על טעויותי פעמים רבות. הנוסע לחיפה הלך למכונה לקחת כרטיס למרות שהצעתי לו אחד מהכרטיסים שלי. עברנו לבסוף את מכונת בדיקת הכרטיסים ושם דרכינו נפרדו.
ירדתי במדרגות לעבר רציף 3 של ת"א מרכז , רציף שהכיר אותי היטב , אולי טוב יותר מאשר הכרתי אותו ואת עצמי. במדרגות התנגשה בי אישה מוזרה שהעדיפה לעלות במדרגות הנייחות במקום במדרגות האוטומאטיות. מובן שהרכבת עוד לא הגיעה , אפילו שהשעה הייתה 18:13. זהו אחד היתרונות של רכבת ישראל , אתה תמיד יודע שלא תפספס. השלט מזמן כבר הראה תחנה אחרת. מישהו שאל אם הרכבת כבר הגיעה , ועניתי לו שהיא בוודאות מאחרת. אדם אחר מהרציף הסמוך השיב לי שאינני יודע דבר וחצי דבר על רכבות , והרי שהרכבת מזמן כבר הגיעה , וזאת הוא רואה לפי השלט. שלטים אכן משפיעים על אנשים.
המתנתי זמן מה ברציף והתבוננתי מסביב בכל אותם אנשים שנפגשו ברציף אחד , ובכל הסיפורים שלהם שעוברים יחד באותו המקום. אף חשבתי על הסיפור שלי , על אותם השניים האגדיים שעזבו וכל מה שלימדו אותי , ועל האחריות והעתיד. אולי אף דבריו יסופרו באחד הימים. השלט של התחנה הבאה שוב התחלף לתחנה של הרכבת הבאה , ועוד אף רכבת לא עברה. העפתי מבט לעבר אותו קטן אמונה , והוא לא אמר דבר. גם אני לא.
לבסוף הגיעה הרכבת. ראיתי שניים מחברי שניסו להדחף לאחת הדלתות. הגיעו מאי שם , אולי בעזרת אותו איש הסעות שמציל חיילים כה רבים כל שבוע. אך לא היה זמן לברר. עלינו על הרכבת ונדחפנו אי שם לתוך הקרון. באופן מפתיע היו 4 מקומות ברכבת. ישבתי ליד איש מזוודה מכובד בעל מזוודה מתכתית מכובדת. היה קשה לבחון האם תפקידו הוא להעביר את המזוודה , או שלמעשה המזוודה משרתת אותו. מכל מקום היה ברור שהפרעתי למזוודה , כי היא נגעה ברגלי כל הזמן והסבתי לה צפיפות רבה. אחד מחברי שהצליח להכנס ישב באלכסון , וסיים את עמודיו של ספר משעמם. משמאלו ישבה מולי מישהי שככל הנראה היתה סוכנת מסוכנת , שכן היא לעולם לא הורידה את האוזניה מאוזנה השמאלית.
"אתה יכול להוריד את הזבל?" היא אמרה לי. נתתי לה את אותה שקית הזבל שעליה מצוייר סמל רכבת ישראל. מקום מעניין לצייר אותו , אני חייב לציין. היא דחתה אותה. רק אחרי מספר שניות הבנתי שהיא מדברת עם סוכן אחר ומבקשת ממנו להוריד את הזבל , ואני במקרה האזנתי לשיחה. התנצלתי והחזרתי את השקית למקום.
הנסיעה עברה ועברה עד שלבסוף הגענו לתחנת להבים - רהט , אותה תחנה שאת קיומה אנקום באחד הימים. כ15 דקות לאחר מכן הכרוז קרא "נוסעים נכבדים שלום , " + בלה בלה בלה. התחנה הבאה , באר שבע צפון. עזבתי את מקום מושבי לעבר הדלתות. הסתכלתי על הרצפה אותה הכרתי היטב מנסיעותי הקודמות. ניכר בה שהיא לא השתנתה כלל. לפתע הרכבת הפסיקה לנוע. המתנו עוד כ 15 דקות במקום. ייתכן שנהג הרכבת הבין שהוא הגיע די מוקדם הפעם. האמת היא שגם אני ושאר נוסעי הרכבת שמו לב לכך. למזלנו הוא תיקן את טעותו. לאחר אותו פרק זמן הודיעו בכרוז על מפגש רכבות. המתנו עוד כ5 דקות ועברה רכבת. הסתכלתי על אותו האחד שידע שפספס את האוטובוס. ואת המלחמה שלי יום אחד אלחם גם בשבילו.
לבסוף יצאתי מהתחנה , ואיש הקשר הידוע הגיע לאסוף אותי אל היעד הסופי. עוד נסיעה מוצלחת הביתה עם רכבת ישראל. סה"כ זמן בדרכים 2:30. עד הנסיעה הבאה.
| |
 שיר על הרכבת מאי שם מאי שם קיבלתי את הקישור הנ"ל:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/viewmsg.asp?forum=394&msgid=107305296
פוסט בפורום של האחד שנקרא "שונא את הרכבת". זמר רכבות אמיתי. והקישור לשיר האגדי שחיבר: http://www.f2h.co.il/608032
אכן כבוד לאנשי הרכבות, ונסיעה מהנה.
| |
דפים:
| |