כמעט אמריקקית

כל כך הרבה דברים עברו לי בראש....שבועות ואפילו חודשים דימיינתי את היום הזה.

היום שאני טסה.

עכשיו דיי יום שבת כי עכשיו 00:26...אני מניחה שזה עוד לא יתחיל רשמית עד אני יתעורר(בתקווה שאני יצליח להרדםP:)

נפרדתי מחנוש....לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע...אני רק חושבת על העובדה שאני לא אראה אותה שנה מעלה דמעות בגרון...נכנסתי הבייתה אחרי החיבוק האחרון בהחלט שלנו. הרגשתי כל כך רע שישר עליתי למחשב, ואז רבתי עם אבא, לא יכולתי לשלוט בזה הדמעות פשוט נשפכו ממני כמו אוקיינוס....לא הפסקתי לבכות ולגרום לאבא שלי רגשי אשמה...הוא לא הבין שזה לא בגללו, שאותן דמעות עומדות לי בגרון כבר שבוע...אני כל כך יתגעגע וכל קשה לי להפרד...אויש כמה שאני גרועה בזה...חן ושקד הביאו לי שתי מתנות מקסימות וחן הביאה לי משהו רק ממנה(חמודה-וחמודות)

שקד נראה לי בכלל לא רוצה לבוא להפרד..

תמנע יובל ואור הביאו לי דובי מתווווק עם חולצה שמקדימה יש תמונה של שלושתן ומאחורה כתוב-נאהב אותך תמיד...אור יובל ותמנע(איזה מתוקות)

יובל ומאיה הביאו לי כזאת תמונה מקסם שימושי עם ברכה עליה ממש ממש יפה...הכל אני לוקחת(כמובן) גם עדי קדם הייתה ממש חמודה ובגלל שהיא נסעה היא לא יכלה לפגוש אותי אז היא השאירה לי בפתח של הבית  קופסה עם ברכה ועוגיות שהיא הכינה ויודעת שאני מכורה אליהן:)

כולם אומרים שהם יבואו לבקר מחר...(לא יכולה לחכות אבל לא מצפה ליותר מדי...שאני לא אתאכזב יותר מדי...)

טוב...זהו זה...כנראה שהפוסט הבא שלי יהיה כבר מפרובידנס...או אפילו מהמטוס(לא בטוחה שיהיה אינטרנט במחשב הנייד של אבא...לא בטוחה בכלל שמותר להשתמש בו..

בכל מקרה...זהו זה...

אני טסה

יתגעגע לכולם כל כך...אני כל כך לא רוצה לעזוב...וכל כך קשה...

אוהבת אותכם ברמות שאי אפשר לתאר!

גל...