אנחנו יושבים בבית בחיבוק ידיים ולא עושים כלום.
אני מרגישה את עצמי נעשית טיפשה יותר מיום ליום.
זה כבר מזמן עבר את התחושה של "איזה כיף שביתה לא לומדים.."
זה ממש מזעזע כבר.. את כל החודש + הזה יחדסו לנו כשנחזור [אם נחזור]
בכפול מהירות וכפול עומס.. גם ככה זה קשה.
יש לנו בגרויות לעשות השנה, יש לנו כל כך הרבה ללמוד.
ועם המורות הגרועות שיש אצלנו גם ככה עד תחילת השביתה למדנו כלום, אז זה עוד יותר להשלים.
נמאס לי לשבת בבית. זה כזה לא עושה כלום. במקרה הטוב יוצאים קצת פה ושם,
אולי בלילות, אני אישית לא בבית בימי שלישי וכאלה, אבל עשו טובה, כיף לכם?
כשיצאנו לשביתה כולם היו מאושרים, הפסקה מהלימודים, איזה מגניב.
זה הולך ונהיה יותר ויותר גרוע.
אנחנו פשוט יושבים בבית וכל מה שאנחנו עושים זה לאכול לחרבן ולישון.
אני מתחרפנת מזה!!!
זו חרא של שיגרה. אין שום מסגרת, קמים והולכים לישון חופשי,
הופכים את הימים ואוכלים פי 3 מבדרך כלל, אין לי בכלל מושג איזה יום היום!
הממשלה המזדיינת שלנו לא מזיזה עניינים, לא השתנה כלום.
נמאס מהחרא הזה, פתאום מבינים מה החשיבות של בית ספר,
המסגרת שאתה בה.. כמה שאנחנו מקללים את זה כל יום
[ואת האמת מגיע לבצפר שלנו כל החרא שמדברים עליו, מוצדק מאוד],
אבל תכלס תראו מה אנחנו בלי זה..
אני רוצה לחזור ללמוד.
לא כי זה כיף, כי צריך.
יאללה נמאס אנשים...
נ.ב
לחמודים משועממים כמוני, תצרו קשר D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת עם הכובע.
