גן שלנו מה נחמד הוא

אחד הימים המגעילים שהיו לי..

כמו כל יום שלישי בשביתה קמתי מוקדם בשביל הגיוסים, וישנתי בערך 3 שעות.

חזרתי הביתה מורעבת, אכלתי משהו קטן ופשוט ניסיתי לישון כמה שיותר ולהתאמן קצת לשיעור

[מה שדחיתי כל השבוע], ופשוט הייתי מסטולה ועייפה ומטומטמת.

השיעור גיטרה היה בסדר, ואז כמו תמיד הלכתי להרכבים. בוריס החליט להושיב אותנו לשיחה.

הבנאדם הזה ממש זבל. ממש.

הוא מדריך אותנו בהרכבים על מימון המתנס, כלומר אנחנו לא משלמים על זה.

אין לנו בעיה לשלם, כל פעם שאנחנו מפריעים טיפה הוא מנפנף בקלף הזה.

אנחנו עושים קצת שטויות בחזרות אבל חוזרים לנגן אחרי. הוא לא אוהב את זה

אז הוא פשוט איים שהוא רוצה שכל אחד ילך לדרכו וזה לא מתאים בלה בלה [מעיף אותנו]

והיה שקט בהרבה קטעים אז אני ובן פשוט צחקנו. אני ישבתי מול בוריס אז כל העצבים יצאו עלי..

הוא הפך אותי למטרה מרכזית בהרצאה המאלפת הזאת..

כמה שפז ומור לא מפריעות אבל אני כן [לפעמים הוא גם אמר את השם בן, פה ושם],

אבל הדגש היה עלי, והוא ביקש ממני להתחייב שאני אפסיק [הוא לא רצה התחייבות משאר חברי הלהקה]

והוא פשוט דיבר אלי כמו השרמוטה שלו, וכולם פשוט הסתכלו

עלי בזמן הזה, איך שהוא משמיץ אותי ומדבר אלי.

בסוף כולם התחייבו שנשתפר ושיתן לנו הזדמנות אחרונה,

רק אני בהיתי ברצפה על סף דמעות, מפחדת להגיד משהו.

כל ציוץ שהעזתי להוציא היה לו משהו רע להגיד עלי בחזרה.

הוא ניתח לי את האישיות כמו שאנשים טיפשים נהנים לעשות, לחוש חכם ומשכיל.

"את לא צריכה לבכות.. את רגישה אני יודע.."

איזה גילוי!!!!1 איך עלית על זה?!

זה היה משפיל ומגעיל. בכיתי כל כך הרבה,

ואם זה לא מספיק אז כשבכיתי כולם פשוט צחקו כי לא היה להם מה להגיד.

אמרתי לבן ופז שאני לא רוצה לחזור יותר בחיים.

אחר כך פז אמרה לי משהו די נחמד, שאם אני פורשת הם מתפרקים,

וזה איכשהו נתן לי הרגשה יותר טובה ש..וואלה הם כן מעריכים אותי איפהשהו [או רק פז?]

ואולי התחושת כוח הזאת דוחפת אותי להישאר?

בוריס חרא בנאדם, זה לא פעם ראשונה שאני חושבת ככה.

אבל אחרי הכל אין לי מסגרת אחרת לנגן עם הלהקה, ואני חייבת להמשיך כך או אחרת.

אחרי שחשבתי על זה הרבה, האמת אני לא יודעת מה לעשות.

בוריס ביקש שנגיע חזרה הבאה עם חיוך ומוכנים.

מה לעזאזל נראה לך?

שאני אשב על כיסא עם הגיטרה ואבכה ואהיה מובכת ככה,

ואחרי שבוע אני אבוא בחיוך ודילוגים?

זדיין, אתה פשוט חרא.

זו התשובה לפצוף העצוב שלי היום, מי שלא הבין...

באתי לנוער העובד ממש עצובה אחרי ההרכבים,

לא יכולתי להסביר לאף אחד, פשוט עשיתי פרצוף שמח מזוייף [שמהר מאוד הפך לאמיתי].

החניכים תמיד מצחיקים וטיפשים D: ודניאל וביבר עשו לי את היום ואפילו קצת שחכתי מה היה.

הייתה פעולה מלאת צחוקים פראיים כמו שלא היתה לי הרבה זמן, וזה היה טוב...

אחר כך פז באה וניסתה לדבר איתי, ושוב הדמעות עלו.

אין לי מושג מה יהיה עם זה,

זה הכי לא סגור בעולם.

אני צריכה לחשוב לעומק מה יהיו ההשלכות.

אולי כדאי לי לבלוע את הרוק ולהשאיר את האגו בצד, ולהתמודד בשקט עם המדריך החרא,

או לצאת בראש מורם, להגיד יפה שלום ולא לחזור תחת חסות של אדם כזה מזעזע?

עייפה מהיום הארוך שהיה לי..

אל תחפשו אותי

[ושוב הרבה תודה לחבריי בנוע"ל אני אוהבת אותכם הכי, בלעדיכם היתי בטח מתה עכשיו]

אלה.

עריכה קצרה:

לכבוד המבול העצום שיש בחוץ, אני אלך להכין משו חם וטעים ואשב לחרוש על הVOD עד שארדם.

אחח הפינוקים של השביתה D:

תאחלו לי בהצלחה, כנראה שמחר שמים לי ריבועים [תתכוננו לדיכאון חח]