גן שלנו מה נחמד הוא

טעיתי.

הכל נעלם.. ההרגשה הזאת.

כל מה שחשבתי, וקיוויתי, ורציתי כל-כך.

וזה מזדיין.

הרבה מתנפץ לי מול העיניים.

הרבה טעויות מתגלות, יותר מידי שגיות.

אולי זה לא היה נכון מה שעשיתי,

אולי צעקתי את זה חזק מידי.

אולי סתם דימיינתי,

אולי המילים שלו זה רק עוד שקרים,

אולי התכנונים מראש עלו לי ביוקר,

אולי עשיתי צעד אחד יותר מידי,

אולי לא הייתי צריכה להגיע למקום הזה,

אולי ההבטחות, החיוכים ומבטים

הכל היה מזוייף.

ואולי,

...

 כל זה לטובה.?

הרבה החלטות שעשיתי נראות לי עכשיו כטעות אחת גדולה.

התפנית הזאת באה משומקום, ועירבבה לי הכל.

החלטתי דברים מחדש.

עצמתי עיניים,

נשמתי,

הבנתי.

לא הכל קורה כמו שאני רוצה.

מתפשרים על מה שיש עכשיו.

להפסיק לשאוף ליותר טוב?

אני צריכה תמיכה.

אני צריכה גב.

אני צריכה אהבה.

איפה אתם כשבאמת צריכים אותכם?...