גן שלנו מה נחמד הוא

במילה אחת:

מתיש.

בשתי מילים:

ממש מתיש.

בשלוש מילים:

קורל סוסה יושבת.

למרות שיצאו רק 3 חניכות, האנרגיה שמוציאים היא גדולה

ולא תמיד אהבתי טיולים שצריך ללכת בהם. כואבות הרגליים והתיק כבד.

והחניכים לפעמים מטומטמים. למרות שיחסית לשאר שלי טובות.

פתאום היא באה ואמרה שצריך לפתור את כל מה שהולך בינינו.

להניח הכל בעבר. היא חיבקה אותי והלכה, דיברה איתי רגיל בטיול כאילו לא קרה כלום מעולם.

מעצבן אותי שעושים דברים כאלה. בלי שיחה, בלי שום דבר רציני.

כל הזמן שבעולם רחוק ממנה לא השכיח ממני מה באמת קרה.

ומי אני שאבוא ואתלונן עכשיו? באמת שאין לי כוח לזה.

אמא שלי יותר כעסה עלי מאשר עצמי וגרמה לי להרגיש חרא עם זה.

אולי בגלל שהיא היתה צריה להסיע אותה הביתה. ואולי אם היתי משקיעה מחשבה היתי אומרת לא מהתחלה.

ככה יצא. זה ממש לא טוב אבל שיהיה, יש לי דברים יותר חשובים לחשוב עליהם בימים האלה.

בהפנינג שהיה לקראת סוף הטיול הייתי עם קס"י ולא עם הקבוצה שאני מדריכה.

היה מע-ו-ל-ה. כואב לי על מי שלא בא. היה קורע בטירוף ונרה לי שגם שברתי כמה עצמות

כשנדחפנו למעגל מורל של סרנשיא ועשינו פוגו.

ונראה לי הם קצת נעלבו מהקטע של "סרנשיא חננות מחשבים". טוב..

לדעתי החניכות שלי נהנו. המטרה שלי זה רק להביא לטיול הבא יותר.

כי לטייל עם 3 חניכות ולעשות מורל עם 3 חניכות והםעלות עם 3 חניכות זה קצת עצוב.

שרק יהיה לנו טוב.

ליל"ט.