גן שלנו מה נחמד הוא

תמיד אמרתי לכולם, ושכחתי להגיד לעצמי.

לא לשכוח מי אתה, מאיפה באת, ומה אתה רוצה.

אני נתתי לעצמי לשכוח, לזרוק הכל, להתחיל מחדש בלי שום בסיס.

על רצפה רופפת על סיכוי קטן, אבל המשכתי כי היה לי נמאס

מהמציאות שהייתי בה.

אפשר לומר השלו אותי. הטעו אותי. ואולי אני טעיתי בעצמי.

לקחתי הכל לא נכון ועזבתי מאחורי את כל מי שהיה לצידי,

את כל מי שבאמת אוהב אותי.

לא ידעתי מי אני,

לא יודעתי מה אני רוצה,

לא ידעתי לאיפה אני הולכת,

אבל חשבתי שיהיה טוב.

השמחה הזמנית הזאת היתה כמו השפעת סמים או התאהבות..

זה סחף אותי.

זה נתן לי לשכוח מאיפה באמת באתי.

רק עכשיו אני מבינה את הטעויות שעשיתי.

טעויות קטנות לאורך כל הדרך.

הכל היה יכול להיות אחרת היום.

יכולתי להיות בצד השני.

בחרתי לא נכון והמשכתי להילחם בגורל כי התכחשתי למה שבאמת קורה.

לא אהבתי את זה והייתי חייבת לשנות.

והיום, עכשיו, עכשיו אני יודעת.

המילים האלה שינו בי את הכל. זה לא סתם מילים מזוייפות.

זה לא צבוע, וזה לא שקרי.

הייתי פה כבר פעם, אבל זה לא היה ככה אז.

נאלצתי לברוח מזה כי זה היה מגעיל ומעציב.

היום אני שמחה שעשיתי את הבחירה הנכונה, אולי ההפסקה הזאת היתה יותר חשובה מהכל.

היום, אני יודעת מי אני.

אני יודעת מה אני רוצה.

אני יודעת מאיפה באתי,

אני יודעת לאן אני הולכת.

ואני זוכרת בדיוק מה היה, ועכשיו אני מבינה את הסיבה.

הסיבה שאני כאן, ולא שם.

אני אוהבת את זה, אני אוהבת את הכל.

כל אחד משלים עם עצמו באיזהשהו שלב.

מי אני שאדע,

זה מרגיש מדהים.