אפשר לומר שהיה יום קשה,
שבעקבותיו יביא פוסט חופר קצת.
אמא שוב באה לבקר היום, אבל היום ביודיעין הייתי ממש לא נחמד אליה, לא התאים לי שהיא תהיה שם.
מה גם, שבלילה, חלמתי על יונתן. כבר תקופה ממש לא קצרה שאני מרגישה יותר ויותר מתגעגעת אליו, ולא
אומרת כלום לאפחד.
למי אני אגיד? לאבא? מספיק יש לו את אחים של על הראש, ואת הבית חולים. הוא לא צריך את זה.
לאמא?אולי לאמא שאין לי..
לחברים שלי? רוב החברים שלי בכלל לא יודעים שהוא מת.וזאת שיודעת, בחו"ל עד שנה הבאה.
הוא כ"כ חסר לי, למרות שאני מוקפת אנשים כל היום, הייתי מעדיפה להיות לבד כל היום אבל שהוא יהיה איתי
5 דקות בשבוע.רק 5 דקות, זה היה יכול להיות שווה הכל.
אנני כבר לא יודעת עם מי לדבר, לא יודעת מה לעשות,
הוא כ"כ חסר לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
myself:)