התברר לי היום למה אמא מתנהגת ככה.
כנראה מתישהו בריב של שבת אמרתי לה שהיא לא אמא שלי. ומאחר והיא לא אמא שלי היא לא אמורה להכין לי אוכל וכיוצ"ב. לא ידעתי שאמא ריגשי כמוני. אני רגיש בטרוף ואני יודע את זה, אבל היא? ממתי?
זה היה בלהט הרגע. זה היה מאחר שהגעתי למסקנה שהיא לא ראוייה להיות אמא.
ועכשיו שוב רבנו.
היא רוצה לאסור על סבא/סבתא להביא לי דברים. והיא לא מאמינה שאני יכול להיות אנורקס מאחר ואני שמן, ואני לא צם ביום כיפור (אין מצב שאני פשוט לא מאמין נכון...?!)
אז יופי. אני יכול להיות אנורקס כמה שבא לי, ולאף אחד זה לא מזיז. אני שמן. שמנים לא יכולים להיות אנורקסיים. במיוחד לא אני. אני לא מסוגל לא לאכול 24 שעות. אני אוכל. ואוכל לה את כל העוגות.
היום שוב הם הזמינו אוכל מבחוץ. כאילו לזרוע לי מלח על הפצעים.
אבא מנסה לגשר. הוא כל הזמן אומר לי שאני צריך לבקש סליחה. אני לא מבין למה, אני לא זה שהתחיל את זה. ואני מתבגר מאוחר, אבל הגיע הזמן כבר שאני אתעמת איתה.
מעטים האנשים שמבינים. אפילו טלי צרחה עלי היום שנמאס לה ואין לה כוח אלי. היא לא מבינה מה זה לבוא ל... יצור הזה, שכל מטרת חייו זה להרוס את שלך, ולבקש ממנו סליחה על זה שאתה עומד על שלך. שאתה לא נכנע, שאתה מצטער שביקשת את הכסף שעבדת עבורו.
היא רוצה לזרוק אותי מהבית לתמיד. היא אמרה לאבא שהוא צריך להפסיק לבוא אלי עם כפפות של משי. אז אמרתי שהיא צודקת, הוא צריך להיות כמוה, לבוא עם כפפות ברזל עם דוקרנים. ממש מצליח.
אמרתי גם שצורת הגידול שלה היא של חתולים ולא ילדים. אמרתי לה שצריך לשלוח אותה לאברבנאל.
יש משהו מנחם בזה שהצהרנו דו צדדית שהיא לא אמא שלי. אני יכול לדבר אליה כמו שמעולם לא העזתי. אני יכול לעשות מה שבא לי. אני לא חייב לה דין וחשבון. סוף סוף סיגלתי לעצמי את גישת ה"שים זין" בחיים.
אז היא החליטה שהיא ממחר לא מכניסה אותי לבית, ובעיקרון היא זורקת אותי. נראה איך זה יתקדם לה.
החלטתי שאם אני אהיה רעב אני פשוט אלך למטבח ואכין לי משהו לאכול.
בנתיים לא עבד משהו. צרחו עלי.
בכל מקרה סבתא מזועזעת אמרה לי לבוא לאכול אצלה. והיא דיברה עם אמא. אמא מנסה לזיין לה בשכל. מזל שיש לי גם פה.
אבל אני לא רוצה לאכול. עליתי חזרה. בגלל הלחצים והכל. מהסופש הזה עד עכשיו אכלתי. אני שוב בעל עודף משקל. של 2 קילו אבל בכל זאת. אז ממחר אני מפסיק לאכול.
היום מישהו מיוחד אמר שאנחנו צריכים להיפגש. נשבר המיתוס שהומואים לא רוצים להיפגש איתי. ואולי זה מאחר והוא לא ממש יודע איך אני נראה :S שוב כל החששות בנוגע למראה עולות, ושאני עכשיו חושב על זה... בטח הוא רוצה רק כי הוא לא יודע איך אני נראה. לא. להפסיק לחשוב על זה. להתרכז בלא לאכול ><
חוץ ממנו, יש עוד קבוצה של אנשושים שרוצה להיפגש איתי. וזה מזה מאגניב. כי אני מת על כל אחד מהם, וזה כן מעודד כי הם כן רוצים להיפגש. למרות שהם סטרייטים. בלי להעליב.
בלימודים נחמד. היום למדתי. פעם ראשונה מאז הבגרות בהיסטוריה. עם שני אנשים מהכיתה ואחותי. אני יודע את החומר, אז זה מנחם היות והמרצה העיף אותי מהקורס שלו כי יש לי פה גדול ושאני עייף והוא מעצבן אז אני קטלני.
אחד מהם אמר לי שאני פריק. וזאת לא פעם ראשונה שמישהו מהכיתה שלי בא אלי ואומר לי שאני פריק. אבל אני לא. אני לא נראה כמו פריק, ואם כבר אז אני רגיש כמו אימו. לא סטייל פריקי במיוחד.
אבל שניהם טוענים שאני חייב להיות פריק, או שהייתי פריק. חבל רק שזה לא בא במובן של פריק טוב כזה, אלא ווירדו. והוא אפילו שם דגש שזה מוזר, במובן הרע.
היה לי היום מבחן בעיבוד שבבי ושי"בם. קיבלתי 95. כלומר 145 אם מתחשבים בשאלה שעשיתי לאחת מהכיתה שלא היה לה בזה מושג.
נשאר לי יום לימודים אחד. 4 שעות. ועוד 2 מבחנים, ו2 מבחני סמסטר. ואז.. אני "חופשי".
הוונאבי אנורקס שלכם,
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy