היום התחיל ברגל שמאל. למרות שירדתי מהמיטה עם רגל ימין.
הייתי עייף כמו שמזמן לא הייתי. ואני בדר"כ אדם נורא ערני. ואני מתעורר בקלות ואני נהיה מפוקס ממש מהר.
היום לא. רציתי להמשיך לישון. אולי זה בגלל כל מה שעובר עלי בזמן האחרון. אני טרוד מדי ולא ישן. אני איש לילה, אז לרוב אני ישן בצהרים. וזה היה מסתדר מצוין כי המכללה הייתה שואבת את כל כוחי ושהייתי מגיע הביתה פשוט הייתי צונח מת על המיטה ומתעורר אחרי 3.5 שעות.
אבל זהו, כבר הסוף. אז לא הייתי לומד סדיר. בשעות מוזרות, ואני לא זוכר מתי ישנתי בפעם האחרונה צהרים. ובכל זאת לא הייתי שובר את המסורת שלי ללכת לישון סביבות 1-2.
אבל הייתי צריך לקום. היה לי היום 2 מבחנים. אז קמתי, שתפתי פנים, לא הרגשתי את זה בכלל, צחצחתי שיניים וירדתי למטה לחכות לאחותי.
אחרי רבע שעה היא באה, לקחנו את עצמנו והלכנו לאוטובוס ולמכללה.
המבחן הראשון היה בשרטוט. חומר שמעולם לא טרחתי ללמוד. רובו התרכז בשכפולים. תרגיל אחד עשיתי מצוין, כי זה היה החומר הקשה, ואני כמובן הבנתי אותו. אבל כמו תמיד בשיבם (שירטוט ממוחשב) יש לי בעיה עם התרגילים הקלים. אז לא הצלחתי משהו את הקל. קיבלתי 95. אז הממוצע שלי 95, משום מה המרצה נראה לי מרוצה מזה. אני אמרתי שלא, זה לא 100. ודווקא שם אפשר להוציא 100 בקלות.
אחרי זה היה לי שעה חלון. שלא היה לי מה לעשות בה, אז הלכתי לספריה ולא מצאתי את הספרנית שלי.
אוף. אני אוהב אותה. היא הביאה לי את המספר שלה >< (היא לא זקנה, אבל היא בכל זאת גדול. 24)
שחזרתי לאזור הכיתה פגשתי אחד שלומד איתי, והסברתי לו על תרגיל אחד בדינמיקה.
ואז הזמן עבר ונכנסו למבחן של דינמיקה.
המרצה הסתכל עלי, והוא פשוט אוהב להזכיר את זה שהוא שונא אותי והוא העיף אותי מהקורס שלי, אז הוא הסתכל עלי בזלזול ואמר "טוב, מבחן אתה יכול לעשות אבל מעבר לזה.."
איזה מעבר?!
הילי בילי טיפש זה מבחן סמסטר, זהו אני לא רואה אותך יותר עד שנה הבאה. חבל רק שהוא מרכז המגמה שלי והוא שונא אותי -.-
לא נורא, גמככה אין לי זין לתואר הזה :P
חוץ מזה אני מת לראות את הפרצוף שלו, שהוא יראה את המבחן שלי ואני לא אכשל. חאחאחא
אחותי חזרה היום הביתה. היא גם התייחסה אלי בקרירות. אמא הגיעה גם אליה. לא נורא, נראה לי היא דווקא בסדר. שבוע הבא אני נוסע אליה.
נראה לי שאני ואמא נכנסו למעין מצב ניוטרל. אולי הסליחה שביקשתי כן עזרה. כי היום היה לי אוכל, והיא אפילו הציעה לי גלידה.
אז אני לא מצטער שביקשתי סליחה.
מקסימום, תמיד אפשר לחזור לריב. למרות שעכשיו אני אנסה שלא.
לא סיפרתי, אבל אתמול אחרי שטלי וההוא אכלו במסעדה ונהיו שבעים, הסתובבו בטיילת. ואז ירדו לים.
החול היה קר לח ורך. לחש הגלים היה מהפנט. שרר שקט מיסטי. לא היה קר, לא היה חם. המחל נישא באוויר.
פיכסססססססססססססססססס
אני שונא את הים!
החול נכנס לכל מקום, המלח נתקע לך באף, ושאתה הולך לאורך החוף אז סרטים עולים עליך!
כן! והצרחות שצרחתי...
צווחתי כמו פקצה שלקחו את הלק האהוב עליה, זה היה מצמרר.
ואז כל הזמן טלי והחבר עשו לי "בו" על סרטנים דמיוניים.
עד שנתקלתי בעוד אחד -.-
לא אוהב ת'ים. פיכסה.
יש לי ריסים ארוכים. אז שאני בוכה הם נצמדים. זה יפה.
