אני עדיין לא יודע מה לעשות שהמשפחה טסים. כלומר חשבתי על זה שאני יכול להיות בבית, כלומר אני יכול לפרוץ אליו. אבל אז רק יהיה לי בית. בלי אוכל, בלי כסף, ובלי יכולת לקנות אוכל.

ולא רציתי לעשות את זה, אבל אולי אני כן אלך לגור אצל דוד שלי. הדוד העשיר שלי שגר ברמת אביב. להיות בתל אביב בקיץ יכול להיות נחמד נכון?

אבל אני לא מכיר את ת"א. מה אני אעשה שם? אין לו בנים, והבנות גדולות ממני בכמה שנים טובות, חוץ מאחת שקטנה ממני בחצי.

אז אולי אני אלך, לשבוע.

אבל באתי לאבא ואמרתי לו שאין לי בכלל איך להגיע אליו, אין לי כסף. הוא אמר שהוא ישאיר לי כסף, אבל שאני לא אגיד לאמא. אני לא. אבל לא נראה לי שהוא ישאיר לי מספיק, נראה לי הוא ישאיר לי רק לנסיעות. כלומר לת"א ובחזרה. חמישים שקל אמורים להספיק לזה. אבל אני לא רוצה להיות אצל דוד שלי שלוש שבועות.

אמא עדיין לא מוכנה להביא לי את הכסף שלי. מאחר וזה בחשבון שלה. כל כך שונא את זה, מילא העבודה שעבדתי בכדי להרוויח את זה הייתה קלה, אבל לא, זאת הייתה עבודת סבלות מפרכת.

בשבועיים שאני אהיה בבית אז יהיה לי בית ריק. אני רוצה לנצל את זה. אני רוצה להזמין את כל העולם אלי. אבל אני חושש שלא יהיה לי יכולת כספית לזה. אפילו בשבילי אין לי אוכל לשבועיים, אם יהיה בכלל.

אבל זאת הזדמנות כל כך טובה, זה חופש, זה בית ריק, אנשים יכולים לבוא מרחוק. סידורי שינה לא יהוו בעיה. בית 4 קומות, 6 חדרי שינה, ומלא שטח לשק"שים ומזרנים, שבכל מקרה יש בבית.

נראה לי שאם זה איכשהו יסתדר ויתקיים, אז אני אבקש מהאנשים לדאוג לאוכל לעצמם מאחר ואני לא יכול לעשות את זה.

די מביך אותי. בתור חצי פולני אני תמיד דואג שיהיה לאורחים שלי מספיק שתייה ואוכל גם אם הם לא רוצים (למדתי מסבתא, "לא" זה בעצם "לא נעים לי, אבל אני אשמח לטרוף לך את הבית"  וזה לא נמצא רק בראש של פולנים!). ועכשיו אני לא אוכל לעשות את זה.

אגב, אתם מוזמנים. ברצינות.

הסתכלתי היום במראה. אני לא חושב שאני צריך להסתפר למרות שכל העולם אומר לי שאני צריך. לא בא לי. הזדמנות אחרונה לשיער ארוך לפני שאני מתגייס בעוד... שנה וחצי ><

נראה לי אבל ששיער ארוך יותר מחמיא לי. אני רוצה לשחק בו. אני רוצה קוקו ואני רוצה עגבניה. חבל שהוא לא מתייחס למה שאני רוצה וגודל בקצב של שלום עולמי.

חוץ מזה הגעתי למסקנה שאני לא מכוער. כלומר אני לא יפה אבל בחורה אחת אמרה לי שאני נאה (לא שיש לי מושג מאיפה היא הביאה את זה) ויש מצב שאני באמת נראה בסדר.

הסכמתי עם עצמי שאני לא מכוער.

והסכמתי עם עצמי שאני כבר לא שמן. יש כמובן מה עוד להוריד כי אני רחוק מלהיות שחיף, אבל אני כבר לא שמן.

אז המראה שלי בסדר. מה גם שאמרו לי שאני יודע להתלבש (הומו או לא הומו?!) יפה, יש לי בגדים בסדר. אז סבבה לי. למרות שתמיד יש לי דחף לקנות עוד בגדים, כי האמת שאין דבר כזה יותר מידי. אבל אין לי כסף. חבל.

מאחר והסכמתי עם עצמי שהמראה שלי כבר לא כזה נורא, ואני לא צריך להטריד את עצמי ממנו כל כך אלא רק לשמור, אז חזרתי לאכול פחממות. יותר נכון זה היה בשביל קפה. מזמן לא שתיתי קפה, איזה שלוש חודשים. ופשוט היום במהלך הלימודים הייתי חייב, אז אמרתי זובי והכנתי. לחבר שלמד איתי עשיתי קפה שחור עמו של ערבים, כמו שאני יודע לעשות, ויצא אחלה. לי עשיתי נס (שוב, הומו.) משום מה יצא גועל נפש. לא נורא.

אני שוב מרגיש שאני מרחיק אנשים. מתעלמים ממני. יש לי במסנג'ר 17 אנשים מחוברים. אף אחד לא פנה אלי. אני שלחתי לכולם הודעות. אחת ענה, השיחה גוועה. שני עסוק.

השאר התעלמו.

מה שנחמד בכל העניין, שאני מחכה לשיחה. אחד שקבענו לדבר מאחר ולא הספקנו לדבר כמעט השבוע, ואני ממש אוהב אותו.

 וזה שישי. ואני לבד. ואף אחד לא התקשר להציע לי לצאת. כל כך 180מעלות (סלחו לי, אבל חרדתי עכשיו על המקלדת בכל צורה אפשרית בכדי להוציא את העיגול המעפן הזה של המעלות, ולא הייתה לי הצלחה מרובה) משבוע שעבר.

כנראה בכל זאת התוכנית שלי נכשלה ואני בכל זאת בודד.

אני מרגיש כמו פיטר מגיבורים. לפני הפיצוץ. אני עומד להתפוצץ. גאדמט מעולם לא הרגשתי ככה.

ילדים למדו: אל תלמדו!