היום סיימתי את הסמסטר עם מבחן הסמסטר האחרון שלי.

היה עצוב.

ממש עצוב.

אם המכללה שלי אי פעם רצתה להיות אקדמאית, והאמנתי שהגיע לה, היום זה עבר לי.

זה היה פשוט ביזיון מכל בחינה אפשרית.

במבחן נבחנו ב3 מקצועות של שני מרצים.

שהגישו לנו את המבחנים שמנו לב שהגישו לנו מבחן רק במקצוע אחד. ששאלנו הבוחנת אמרה כך "אה... מה?"

מבולבלים התחלנו לעשות את המבחן. סעיף א', מצוין. סעיף ב' (כי אחרי א' בא ב'....) היה כושל. היה חסר נתון. לחוצים התחלנו לצרוח ולזעוק. המרצה לא היה נמצא בשטח המכללה, והחוכם (לא חכם, חוכם משמע טיפש עם מסכה) סינן את כולם.

בטח החרא טס לו לאיביזה. הלוואי וישרפו לו הכתפיים.

כמו כיתה בעלת היגיון, קיפצנו לסעיף הבא והמשכנו את המבחן.

ואתם בטח שואלים את עצמכם (ואתם שואלים) מה עם עוד שני מבחנים בשני המקצועות האחרים?

אז פתאום נכנס לו לכיתה המנהל הפדגוגי. מתברר שהמרצה, לא הגיש את המבחנים. משמע אין. משמע אם הוא לא יגיע תוך שעה אין מבחנים.

השמחה שפרצה בכיתה... מעולם לא ראיתי אותם כל כך מאושרים (חוץ מהפעם שיריתי חץ מקשת, ומוכשר שכמוני כמעט פגעתי במרכז המגמה שלי [וגם אמרתי שהוא אמור למות כי הוא זקן, אז אולי בגלל זה הוא שונא אותי? ><] אבל פגעתי בול בבקבוק שהיה לידו!) וגם אני שמחתי.

ואז הגיעה השעה שבה היה אמורים לבטל לנו שני שליש מהמבחן ו..

הוא הופיע בדלת. גמכן מרצה. נבוך הוא חילק לנו ואמר בהצלחה.

פתרתי. סיימתי תוך שעה. נשארו לי שעתיים. אבל עדיין לא פתרנו את הבעיה של הסעיף ב' הזה. וששאלתי אם אני יכול ללכת אמרו לי שאני צריך להישאר בכיתה עד תום המבחן. משמע שעתיים.

היה לי משעמם, אז חילקתי תשובות לכל הכיתה (כמו רוטשילד, מעשיר את כולם. רק בציונים גבוהים).

אבל מתישהו גם להם היו את כל התשובות!

אז שיחקנו קלפים. הבוחנת התחרפנה ><

היא אמרה שמעולם היא לא הייתה בכיתה כזו. אני אמרתי שמעולם לא הייתי נוכח בביזיון שכזה.

10 ד' לפני הסוף נשברתי, קמתי הגשתי והלכתי.

וכמו משה כולם הלכו אחרי. אבל לא חצינו ים ואני פערתי אותו, ולא הלכנו במדבר ואני לא הפלצתי על אבן והבאתי מים.

אז זהו. סיימתי, נתראה ב2 בספטמבר.