קמתי היום אחרי 5 שעות.

התלבשתי והלכתי לסבתא. הגעתי ב- 12:30 ואמרתי לה לקחת כדור. נפלא שאני מתחיל לדעת איזה כדורים ומתי היא צריכה לקחת אותם.

הרי בעוד מס' שנים אני אצטרך לצרוך אותם. גנים ארורים.

ב- 13:00 ישבנו לשולחן. סבתא הגישה לנו עוף (שלם! לכל אחד! פולניה!) ולי כוסמת מאחר ולא רציתי תפ"א (לא שהיא קיבלה את הסירוב שלי יפה, היא עשתה לי פרצופים).

הפעם אבל לא הגענו למלחמת יום כיפור במהלך הארוחה, שזה חידוש. אני לא רגיל לזה, זה היה מוזר.

מה שכן, איכשהו, סבתא וסבא התחילו לסקור את כל המטפלות שהיו לנו מאז שהייתי תינוק ועד גיל 4.

הראשונה הייתה סודנית. סבתא קראה לה כושית, אז תיקנתי אותה ואמרתי לה שהיא כהת עור. אחריה הייתה רומניה והייתה עוד אחת.

ששמעתי את זה הבנתי שיש משהו מוזר בסיפור.

כלומר שאני והתאומות היינו טף היו לנו אומנות. ויש לנו בית 4 קומות (לא משהו מרהיב אלא סתם חורבה או משהו) ומאז שאני זוכר את עצמי לא היינו משלמים משכנתא.

היינו כל המשפחה בהולנד, אנגליה, שוויץ, פורטוגל, ספרד. ההורים שלי היו בעוד ארצות, ועכשיו המשפחה שלי בלעדי באוסטריה, איטליה ושוב שוויץ.

מסקנה- ההורים שלי קמצנים בטירוף!

זה לא שאין לנו כסף, זה פשוט שהם לא נותנים. אולי אנחנו לא עשירים, ואולי אין הרבה חסכונות כמו שהיו אז שהייתי טף אבל בכל זאת, אני לא חושב שאנחנו עד כדי כך עניים.

אמא שלי כלבה, זהו.

בכל אופן סיימנו את המנה העיקרית, אז סבתא הביאה מרק. למה מרק? כי אנחנו פולנים זה למה. ארוחת ללא מרק נחשבת חטיף.

ברצינות, זה הולך ככה אצל סבתא שלי: שוקולד- גליליות- אגוזים- פירות- עוגה- עוגיות- עוף.

אחרי שסיימתי את המרק סבתא מסתכלת עלי בריכוז. וזה הזמן שאני אמור להתחיל לפחד, אז אני מפחד.

אני: "מה?"

סבתא: "יצאת אתמול נכון?"

אני: "כן"

סבתא: "ולא אכלת בוקר נכון?"

אני: "לא"

סבתא: "אז אתה בטח רעב!!!"

קמה ושופכת את המקרר החוצה.

אני: "אבל סבתא הרגע אכלתי פה צהרים!"

סבתא: "אבל לא אכלת בוקר, אתה בטח רעב"

אני: Oo  "הרגע אכלתי צהריםםםםםםםםםםםםםםםם"

סבתא: "טוב, לא צריך"

מחזירה כמליון קופסאות למקרר.

סבתא: "רוצה מישמש?"

אני: -_-" 

סבתא: "תפוח?"

אני: "הלכתי לישון"

קם ורץ לחדר האורחים.

היא פולניה יותר ממני!

ישנתי כמה שעות טובות ולבסוף קמתי. הלכתי הביתה.

הבנתי שאני הולך להשתעמם. ואז היה לי טלפון.

זה היה מי שהיה פעם החבר הכי טוב שלי. ואז הצבא הגיע, והוא מורעל שכמוהו מגלניק לוחם גיבור אינו יכול לחשוב עלי.

הוא שמע על היציאה של אתמול. למרות שהוא בצבא, אני מתקשר אליו כל שבוע אבל תמיד הוא לא יכול לדבר.

הוא אמר ששבוע הבא אם הוא יוצא אז הוא לוקח אותי עוד פעם לדאנסבר, מאחר ואני לא רוקד ושם משום מה עשיתי את זה.

נחמד לי. החבורה של פעם, לפני הצבא, חוזרת אלי.

מה גם זה אומר שבשישי אני אשתה שוב אורגזמה.

בנושא אחר-

מחר מפגש. מחר אני אקפוץ על אנשים ואחלל את גופם הזך.

מאגניב לי,

ישמרכם סנטה,

יאללה ביי