נסעתי לי היום לקבל משכורת. הביאו לי צ'ק. מוזר. זה סתם חתיכת דף. בעצם, גם שטר זה סתם חתיכת דף ששווה כסף.

אחרי שלקחתי את הדף המסכן הזה הייתי אמור להיפגש עם טלי.

לא ידעתי מה יהיה איתה מאחר ודי רבנו. לא ממש רבנו, יותר בכיוון שהיא באה אלי הבייתה, ואני הייתי צריך לקחת את אפרודיטה למונית, ושחזרתי היא לא הייתה. היא צרחה עלי בטלפון.

נפגשנו. היא גם לא הייתה מרוצה שאיחרתי. ידעתי שקרה לה משהו, מאחר ואני מכיר אותה. ניסיתי לדובב אותה אבל לא הצלחתי.

אחרי שעברנו חצי ת"א בניסיונות שווא שלי לדובב אותה החלטתי שאני פשוט אפסיק לשאול אותה אם היא בסדר.

אז שאלתי אותה אם היא בסדר. היא עדיין לא ענתה. החלטתי שוב להפסיק להציק, אז שאלתי. היא המשיכה להתעלם.

ואז באמת הפסקתי. כבר עברנו את דיזינגוף ואת קינג ג'ורג' ואת כל השוק ובכל זאת אף מילה.

נכנעתי. תמיד אבל תמיד שאנחנו מת"א אנחנו מבאסים את אחד השני, תמיד אנחנו חוזרים הביתה עם הרגשה רעה ומרמורמרים.

לפתע ראיתי חנות כובעים. וזה אני. ולמרות שאין לי ממש כסף החלטתי שאני צריך לקנות לי כובע, כי כבר הגעתי לת"א, וכבר הגעתי לשם, והרגשתי ממש רע. הייתי תקוע. היא לא התייחסה אלי, סתם הלכנו כשני זומבים.

נכנסתי פנימה והתחלתי להתלהב מהכובעים. ראיתי אחד כמו של אפולו, אז ניסיתי, לא התאים לי. התבאסתי כי זה כובע ממש מגניב. אבל מאחר וזו חנות כובעים, ויש מספיק כובעים מגניבים בעולם, וזה אני, מצאתי לי אחד אחר והתלהבתי ממנו. הוא גם התאים אז החלטתי לקנות, וקניתי.

למרבה הפלא טלי התחילה גם להתעניין בכובעים, המחסום שהיה בנינו הוסר והתחלתי להציע לה כובעים וחשבתי גם על התאמת הצבע לבגדים שיש לה. היא הייתה בהלם שאני זוכר אילו בגדים יש לה, וקראה לי הומו. בוהו.

בסופו של דבר מצאנו לה כובע, והיא קנתה. אז הכל התחיל לזרום ממש טוב וממש נהנו. חזרנו חזרה לדיזינגוף והיה שם מעין שוק פשפשים. אני מטורף על הדברים האלה, אני ממש אוהב שטויות. אני גם תמיד נכנס לחנויות של 2 שקל אם אני רואה.  טלי לא כל כך התלהבה, והתחילה להיגעל מזה, כלומר לקנות דברים מיד שניה? פיכס.

אני האמת יותר נגעל מהתחתונים שיש בשוק. כאילו מישהו באמת הולך לשוק וקונה תחתונים? אם כבר, זה מגעיל.

שסיימנו להסתובב בסנטר שאלנו את עצמנו אם לחזור הביתה. אבל נהנו, וזאת פעם ראשונה שאנחנו נהנים יחד בת"א. אז אמרנו לא וחזרנו לשינקין.

שלוש ד' אחרי שיצאנו מהסנטר התחרטנו כי היה חם ומגעיל, אבל בהיותנו עצלנים לא חזרנו והמשכנו ללכת את שאר הדרך.

טלי מצאה לעצמה שרשרת. שאני בחרתי כי היא בת, ולבנות אין טעם טוב במיוחד.

שסיימנו עוד סבב בשינקין באמת חזרנו לעזריאלי ומשם נסענו הביתה.

בדרך ראיתי סקייטר, ושהיה ממש אבל ממש יפה ובטעם שלי. הוא הניח את הסקייטבורד שלו על הרצפה, קיפץ עליו וזז מאיתנו. אני כהרגלי, פולט ישר מה שעובר לי בראש: "הוא מתרחק בגללי נכון?"

והוא שמע, כי הוא הסתובב אלינו ובהה בי. אז טלי הרביצה לי והמשכנו הביתה.

בדיוק שאני נכנס לבית סבתא שלי מתקשרת ומתחילה להציק. היא בלבלה אותי ושיגעה אותי.

אבל החלטתי לנצל את ההזדמנות, ושאלתי אותה על המתכון שלה לחצילים מבושלים. היא שאלה למה, אז עניתי לה שחזרתי הביתה ראיתי בחנות חצילים היה לי בא וקניתי בשאיריות הכסף שנשאר לי.

היא צחקה עלי. וקראה לי טיפש. לא נחמד מצידה.

אחרי שסיימנו את השיחה דיברתי במחשב עם ספונג' בוב גיי פינס. קבענו למחר. הוא הסביר לי איך להגיע אליו, וזה ממש שימח אותי כי אני רוצה להיפגש איתו.

לאחר השיחה ירדתי והתחלתי לבשל את החצילים, החלטתי שאני לא אהיה כמו סבתא ואתן לזה טאץ' אישי. אז הפצצתי את זה בשום. בתקווה קלושה שאולי זה יוריד לי את רמת הכולסטרול בדם.

כמעט עם סיום הבישול טלי התקשרה ושאלה אותי אם בא לי לצאת, ומאחר ואני יודע שהיא בדאון אמרתי שכן, ושנראה לי שיש משהו בעיר אז שנלך לשם.

שהיא הגיעה ירדתי ונכנסנו לאוטו. נסענו לעיר וגילינו שאי אפשר להגיע לכיכר מאחר וחסמו כל דרך גישה אפשרית. חיפשנו חניה קרובה ולבסוף חנינו מתחת לבית שלי. הלכנו במשך חצי שעה והגענו לכיכר. עברנו בין הדוכנים והסתכלנו על תכשיטים. אם היה לי כסף הייתי קונה לי צמיד או משהו.

בהמשך הערב גילינו שההופעה שהולכת להיות היא של שקטק עם הדג נחש (מי?).

מתברר שהדג נחש מפורסמים (מה?) וזאת הפעם ראשונה שהם מופיעים בשיתוף עם שקטק.

אני אוהב את שקטק, הייתי כבר במס' הופעות שלהם.

ההופעה התחילה וטלי התחילה לרקוד, ודחפה אותי גם לרקוד. אז התחלתי להזיז את עצמי.

הרגשתי בבית כנסת בעלייה לתורה. אני מתנדנד כדי לא להירדם וכולם אחרי.

אבל מתברר שהיו אנשים שנהנו מההופעה, למשל בנות ה40 שהקיפו אותי.

טוב נו, לא יפה לשקר. הן היו בנות 39.

הן התפרעו מולי. זה היה מחזה מפחיד.

בסופו של דבר נהנתי מההופעה, אפילו הכרתי שיר או שניים (אז הדג נחש באמת מפורסמים אה? טוב לא משנה, הם שרים בעברית אז הם לא שווים הרבה).

אחרי ההופעה, שבאמת הייתה נהדרת, האקס של טלי וחבר שלו באו.

הם החליטו שהולכים לבית קפה. אז אני באתי, יותר נכון נגררתי. אין לי כסף לבית קפה. הכסף היחידי שכרגע יש לי זה 20 שקל מזומן ועוד צ'ק שאני צריך להפקיד.

החבר הזה של האקס פשוט אידיוט. רוסי אידיוט גדול. הוא חיפש מכות. ויופי לו שהוא גדול ומפחיד, אני לא. אני סתם שמן פחדן מפגר.

שהם הצטרפו אלינו בכלל הרגשתי אבוד. בבית קפה הם צחקו להם ושתו להם ואני הייתי תקוע באמצע.

בסופו של הערב, שאני בקרשים, הם הקפיצו אותי הביתה.

הם הרסו לי את הערב, ובמיוחד שהוא נמשך עד מאוחר. רציתי לחזור הביתה, רציתי להיות במחשב.

שהתחברתי למחשב התברר לי גם שספונג' בוב גיי פינס לא יכול לארח אותי מחר, מה שאומר שכל הציפייה שלי והכמיהה שלי היו לשווא.

המצב רוח שלי בכלל נרמס.

לא כיף לי לבד.

אני לא רוצה להרגיש לבד,

אני לא רוצה להיות תקוע.

אני רוצה שמישהו יאהב אותי, ובאמת.

והכי נורא?

זה שהפיקציה הזו שגרמה לי לחשוב על דייטים התחילה פתאום לדבר איתה עכשיו. ואני חשבתי שהיא מתה.

חרא