אז כן.

החלטה לשנה החדשה- אם כבר להתאהב או להימשך- שזה יהיה לעץ.

הכי טוב.

אני אשקה אותו ואזבל אותו והוא בתמורה לא ימות ויאהב אותי לנצח.

פעם נתנו לכם הרגשה שאתם צעצועים?

כלומר זה משעשע לשחק באנשים?

אני מניח שכן, הרי בובות לא באמת צווחות להן וממטירות דמעות.

אמרו לי שאני דפוק. לא בנוגע לנושא מסויים, אלא בכלליות.

פיתחתי לעצמי גישה חדשה בנוגע לזה.

'דפוק, אבל חמוד.'

זה נחמד.

ואני באמת חמוד.

לא משנה עד כמה אני דפוק.

בזמן האחרון אני קולט כמה הורדתי. אני קולט סוף סוף שאני לא שמן, שאחרי 25 קילו אני באמת לא שמן.

אז כן אני לא שיא הרזון ואני לא שחיף אבל גם לא בא לי להיות שחיף. לשקול 60 זה סבבה.

יש 3 קילו ביני לבין ה60 ואני לא יודע אם אני אגיע אליהם או לא.

אני לא רוצה להקיא יותר, ואני כן רוצה לאכול.

אני בשלבי סיום, אחרי 9 חודשים של און ואוף ב'דיאטה' אני יודע שאני לא צריך אותה יותר.

לא משנה מה המשפחה שלי אומרת, אני לא אחזור ואשמין. אולי מקסימום ל65, אבל לא משהו מעל.

עם כל עצם חדשה שאני מגלה שקיימת אצלי בגוף אני בוהה שעות. אני יכול להעביר ימים שלמים בלבהות בעצם שלא ידעתי שקיימת והשומנים הסתירו.

בעזרת חבר יקר אני כן אוכל לקנות בגדים, ואני כן ארגיש טוב עם עצמי.

יש משהו פסיכולוגי בלהסתובב בבגדים שלא היו עולים עליך לפני זה.

אני הוקיר אותו לנצח על כך.

מה שמוביל אותי לדבר הבא- החברים שלי, אלו שבאמת חברים שלי, כולם מפה.

אוהב אתכם

מכרה שלי דיברה אתי היום. לא דיברנו קרוב לחצי שנה. כל מה שהיא רצתה זה להגיד שהיא מצטערת שהיא התנהגה כלפי איך שהיא התנהגה שסיפרתי לה על הנטיות שלי.

זה משמח לדעת שהיא התפקחה לבסוף. למרות שהיא סלדה ממני לגמרי בגלל המחשבות שגידלו אותה עליהם ואם זה היה נתון להחלטתה היא הייתה מעלה אותי על המוקד בלי להניד עפעף.

הלוואי וסנטה ישרה את כולכם במרינדת שוקולד