אתמול הלכתי לקנות מתנה לטלי ולהיפגש עם אפרודיטה.

לטלי קניתי דיסק של אביב גפן (אני בעד מסחורו, ככה יותר אנשים מצטרפים לשנאה הלא ברורה שלי כלפיו) והתחלתי לחשוב על ייצור ברכה, שחייבת להיות מקורית.

אחרי שקניתי את הדיסק נפגשתי עם אפרודיטה והלכנו לקנות לה נעליים.

שוב התרגזתי על שוק הייצוא הענק של נעלי נשים. למה לזכרים אין כאלה?

באחת החנויות נתקלנו במוכר צרפתי, שאפרודיטה הטרידה.

באותה החנות אפרודיטה הגיעה למסקנה שיש לי טעם טוב.

לא חשבתי שאני צריך תזכורת לזאת. אני יודע שיש לי טעם טוב. יש לי טעם מצוין בהלבשה.

עם זאת אפרודיטה טוענת שיש לי טעם די גרוע בגברים.

אני תוהה לעצמי 'מה לעזאזל היא מבינה? היא בת!'

אין לנו טעמים משותפים. למה?

כי לי יש טעם טוב, ולה אין.

פשוט אין. היא הייתה שמחה לעשות את המוכר הצרפתי. אני הייתי שמח לבעוט במוכר הצרפתי.

שהמשכנו בסיבובנו (ואכן הסתובבנו. היא הלכה להגיד שלום לידידים שלה, שלמרבה הנוחות לא היו בכיוון שלנו ולכן עשינו כל הזמן אחורה פנה) החלטתי שאני חייב לקנות לעצמי עיפרון לעיניים.

יותר נכון זה לנסות. ואני לא אנסה בחנות, אז אני אקנה. אבל לא אני אקנה, היא תקנה. אני גבר. אני לא קונה איפור.

כבר הרבה זמן אני רוצה לנסות עיפרון, זה פשוט מגניב.

אז היא קנתה לי. בבית ניסיתי.

זה עוד יותר מדגיש את העיניים היפות שלי.

אבל אני מניח שאני לעולם לא אשים שוב. שמתי לחמש ד', ראיתי במראה, והורדתי. נגמר.

אז אפרודיטה אמרה לי משהו שממש פגע בי. היא אמרה לי שהיה מתאים לי להיות דראג. רציתי לפוצץ אותה מכות וממש שקלתי להפסיק לדבר אתה. מה זה אמור להביא? מה היא אל יודעת שאני סולד מכל דבר שמקשר אותי לנשיות?

וזה לא שיש לי בעיה עם דראג, כלומר שיהנו להן, אבל מה הקשר שלהן אלי?

לאחר מכן לחנות של 2 שקל כי שם הייתי בטוח שאני אקבל השראה לכרטיס הברכה לטלי.

אז קניתי טושים, ומדבקות, וכרטיס שמנגן.

אחרי שקנינו ויצאנו מהחנות, נכנסתי לצד השני שלי כי לא הייתי בו. אז אפרודיטה הצביעה על משהו וקניתי אותו.

יש לי נייר טואלט של סנטה %%#@%@#.

אין מאושר ממני עכשיו.

כשסיימנו עם הקניות הלכנו ללמון גראס, שנכנסו אמרתי פנתה אלי מלצרית שאני לא מכיר. אז הצגתי את עצמי ואמרתי שלום לשאר המלצרים שמכירים אותי.

אני חושב שזה דווקא מגניב שיש לי מסעדה קבועה שבה כל הצוות מכיר אותי. אולי בעתיד אני אפילו לא אצטרך להגיד את המנה שלי כי היא תהיה קבועה.

אחרי שאכלנו, ושבענו, הסתובבנו וקנינו גלידה. יותר נכון אפרודיטה קנתה ואני אכלתי לה.

אז טלי התקשרה. שהיא שמעה שאני עם אפרודיטה היא התחילה לקנא.

יש מעין איבה בין הבנות. איבה שאני לא מבין. מצד אחד אפרודיטה קוראת פה, אז היא יודעת שאני קצת מתוסכל מהקשר שלי עם טלי, אבל מצד שאני היא לא מכירה את טלי. היא לא יודעת עד כמה מופלאה היא, היא שומעת עליה רק שהיא טועה.

אני לא אוהב שאנשים שופטים אנשים שהם לא מכירים. במיוחד לא מסיפורים, כי תמיד שומעים רק צד אחד.

בכל אופן אחרי שסיימתי את השיחה ואת הגלידה של אפרודיטה היא הוציאה בלאק דויל אם אני לא טועה והציעה לי שאכטה. סירבתי. אז היא הציעה שוב. וסירבתי, ושוב. היה נחמד, שרפתי איזה 2 קלוריות שלמות על ה"לא" שלי. עוד יותר נחמד הייתה העובדה ששכחתי בכלל שאכלתי, התפוצצתי, והקיבה שלי מלאה בגלידה. היה טעים וטעם הזה התווסף לשומנים שלי.

חזרתי הביתה. הייתי בבית חמש ד'. הכל צרחות צעקות וצווחות. החלפתי בגדים וברחתי לטלי.

נסענו להרצליה, וישבנו בבית קפה נחמד. פגשתי שם ידידה שלי, היה נחמד לראות אותה. לא ראיתי אותה כבר איזה שנתיים.

לאחר מכן הלכנו והסתובבנו במרינה. היה נחמד. שמחתי שיצאנו, דברנו ובמהלך השיחה היא הראתה לי מחזיק מפתחות שחברה שלה הביאה לה מלונדון. הכיתוב שלו הוא כזה: 'לאטס טוק. (אבוט מי).'

שזה כל כך היא בצורות מדהימות. היא גם מודעת לזה, היא בחרה אותו כי זה פשוט היא.

אני תמיד מרגיש את זה. שאנחנו מדברים, זה תמיד עליה. אפילו אם יש כמה רגעים רציניים שבהם אנחנו מדברים עלי, תמיד חוזרים אליה.

אז קרה משהו שהכאיב לי. היא לא מבינה אותי.

שאני מסתובב עם אנשים אז אני מצחיק, יש לי יציאות, וכן לפעמים הן מפגרות ולפעמים הן פונות גם לסתם אנשים תמימים שעוברים לידנו.

תמיד אותם אנשים תמימים צוחקים מזה, תמיד האנשים שאני אתם גם צוחקים.

רק היא לא. היא נהפכת לקשה כקרח, ונוזפת ובי. היא לא מבינה. היא לא חושבת שזה מצחיק. "אני עושה לה פאדיחות". זה לא נכון.

היא פשוט לא מבינה זה מתסכל כי באותם הרגעים היא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי.

זה כאילו שאני לא יכול להיות אני לידה, כי האני שלי גורם לה למבוכות.

היום הכנתי לה את הברכה. ישבתי עליה שעתיים. צבעתי, קשקשתי והדבקתי. היא יצאה ממש יפה.

מאחר ואני חושב שיצא לי משהו נחמד אני אכתוב את התוכן כאן:

"לטלי:

מזל טוב! את בת 18!

את בוגרת, את גדולה, את חוקית.

תחייכי הלילה, תשמחי הלילה, תצרחי מאושר. תקרני, תזרחי, תסנוורי.

הליל לא רק את שמחה. כולנו שמחים אתך. גם המדינה- את צריכה להתחיל לשלם מיסים.

אבל עזבי את זה הלילה. את חסרת מעצורים, את אחת ויחידה, את מיוחדת. הלילה תחגגי כמו שמעולם לא חגגת. עכשיו את בשיא חייך!

ממחר הכל מדרדר.

ממחר הקמטים שלך יתחילו לצוץ.

ממחר את כבר לא תהיי ישות צעירה מושכת ואסורה.

ממחר את מותרת, את מזדקנת.

ממחר את תצטרכי להתחיל לחשוב על תכשירים, תרסיסים, משחות, מסכות ונוסחאות סודיות.

את מבינה?

ממחר את מאבדת את יופי נעורייך.

שמחי הלילה כאילו זה יומך האחרון.

אל תדאגי, זה רק ממחר.

שכל משאלותייך יתגשמו,

שתחיי עד 120,

זקנה, מקומטת, מקריחה ורפה.

ישמרך סנטה,

אוהב,

דאם דאם"

דעתכם?